אברהם ואח' נ' לב ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984, וזאת, לאחר עיון בכתבי הטענות, במוצגים ושמיעת המעורבים.

נהג התובעת העיד כי נסע ברחוב חד סטרי שמשני צידיו חונים רכבים. רכב הנתבע יצא לפתע מצד ימין פגע בו בכנף שמאל והדף אותו לרכב נוסף שחנה מצד שמאל.

הנהג הנתבע העיד כי עמד בחניה בכניסה לבית בו גר אחיו וחיכה לאחיו. פתאום הרגיש שפשוף, הפנה את הראש וראה את נהג התובעת נכנס בו, סוטה שמאלה ונכנס ברכב מיניבוס שחנה בצד השמאלי הנגדי. לדבריו, רצה נהג התובעת שהם יעלו לקצה הרחוב כדי שנהג המיניבוס לא יראה שהוא נכנס בו.

מטעם הנתבעת העיד גם אחיו שאמר כי כשירד למטה והתקדם לרכב של אחיו ראה מונית מגיע במהירות, שמע שתי פגיעות ורץ לאחיו לראות שהוא בסדר. הוא ראה שהמונית שפשפה את הרכב של אחיו מצד הנהג, ולאחר מכן התקדמו כולם לקצה הרחוב להחליף פרטים.

בעדות הראשית ולבקשתי, סימן נהג התובעת בחץ על גבי אחת תמונות שהגיש את כיוון יציאת נהג הנתבעת מהחנייה (כפי גרסתו). לדבריו, התמונות אותן צילם היו של הרחוב עצמו אך לא של מקום התאונה. לפי הסימון אותו סימן נהג התובעת יצא נהג הנתבעת מחניה בציד שמאל של הרחוב ולכן היה צריך נהג הנתבעת להפגע בצידו הימני קדמי של הרכב, ולא היא: רכב הנתבעת נפגע בצד השמאלי. אילו היתה התאונה מרחשת כפי שהראה נהג התובעת על גבי התמונה, הרי שהיתה צריכה להיות בחלקו הקדמי שמאלי של התובע פגיעה משמעותית יותר, אך מתמונות רכבו עולה כי מדובר בשפשוף – חיכוך בלבד. ואכן, נהג התובעת אישר בחקירה נגדית שהתאונה ארעה ליד חניית בנין. עדות זו עומדת בסתירה לסימון שסימן על גבי התמונה, ולא ניתן לסמוך עליה.

לעומת זאת, עדותו של נהג הנתבעת כי הוא בכלל עמד ולא יצא מן החניה ולא זז היתה עקבית, חוזקה ונתמכה בעדות אחיו. אף שמדובר באחיו לא ראיתי כל מקום לפסול את עדותו או לקבוע כי משקלה חסר ערך. האח העיד כי הנהג הנתבע המתין לו כדי לקחת כביסה ולא היתה לו כל סיבה לזוז בטרם שייקח את הכביסה. גם בחקירה הנגדית חזר האח על כך כי ראה את אחיו חונה ולא זז, וכך אף בחקירה חוזרת. אני מעדיף את גרסת הנתבע שנתמכה בעד נוסף לעומת נהג התובעת שעדותו נותרה לבדה, ונמצאו בה סתירות ביחס לנסיבות התרחשות התאונה. אני נותן אמון בעדות הנתבע והעד מטעמו. כאשר עומת נהג התובעת בחקירה נגדית עם כך שהתאונה לא אירעה כפי שהוא מתאר אלא כי היא ארעה באופן שנהג הנתבעת עמד והמתין לאחיו בחניה ביכר נהג התובעת להשיב "אני לא זוכר".

מכאן שיש לדחות את התביעה העיקרית.

אשר לחוות הדעת שצורפה לתביעה שכנגד: אכן, חוות הדעת אינה חתומה אך אני נוטה לסבור כי מדובר בהשמטה טכנית מקרית. טענה זו הועלתה רק לאחר שמיעת העדויות ומדובר לדידי בטענה טכנית שלא היה מקום לכבישתה עד לשלב הסיכומים. גם אם נפל פגם כלשהו, הרי פגם זה נרפא באשר לכתב התביעה שכנגד צורף תצהיר חתום כדין המאשר את כל העובדות שפורטו בכתב התביעה שכנגד, על סמך המסמכים שבידי התובעת שכנגד. די בתצהיר זה כדי להוכיח שהתובעת שכנגד שילמה את סכום הנזק שפורט בכתב התביעה מכוח היותה המבטחת, על פי תנאי הפוליסה (השוו: ע"א (ת"א) 1845/06 מובארק מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ).

סוף דבר: אני דוחה את התביעה ומקבל את התביעה שכנגד. אני מחייב את התובעת לשלם את התביעה שכנגד בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום, אגרת משפט, שכר העדים ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"א, 08 יולי 2011, בהעדר הצדדים.