אברג'יל נ' עבודה עברית א.ש.ב בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") להורות על ביטול חיובה להגיש כתב הגנה, וזאת לטענת הנתבעת הואיל ועם החלטת בית הדין מיום 3.1.11, חזר על כנו פסק הדין אשר הורה על מחיקת הנתבעת מכתב התביעה.

תגובת התובעת נדרשה וזו הוגשה. התובעת מתנגדת לבקשת הנתבעת, בין היתר משום שלשיטתה המדובר בפרשנות מוטעית של החלטות בית הדין וכי לא הייתה נותנת את הסכמתה לביטול פסק הדין, אילו הייתה יודעת שבכוונת הנתבעת 1 להיאחז בפסק הדין המוחק את התביעה נגד הנתבעת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה שמן הדין לדחות את בקשת הנתבעת וטעמי מפורטים מטה.

בבקשתה מיום 9.12.2010, לביטול פסק הדין מיום 23.2.2010, הנתבעת ביקשה לבטל הלכה למעשה את חיובה בפסק דין מבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון לגופן של הטענות שהועלו נגדה. כך, בבקשתה היא מפרטת את עיקרי ההגנה וטוענת כי יש לה סיכויים טובים להדוף את הטענות שהועלו נגדה במסגרת דיון לגופו של עניין (סעיפים 60 – 67 לבקשה). בכך, הנתבעת הציגה מצג בפני בית הדין ועל פיו, היא מעוניינת להתגונן במשפט, והיא שמרה לעצמה את הכוונה להיאחז בפסק הדין מיום 23.2.2010.

החלטת בית הדין מיום 3.1.11, ביטלה את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מיום 8.11.10, אך הוא לא החזיר את המצב לקדמותו, קרי: פסק הדין מיום 23.2.2010, לא הוחיה מחדש, ופרשנות הנתבעת בעניין זה, שגויה, והיא נדחית.

בביטול פסק הדין מיום 8.11.10, בית הדין נתן הלכה למעשה, תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שהוצגה בפניו, והיא לביטול חיובה של הנתבעת בסכום התביעה, זאת ותו לא.

שוכנעתי כי הבקשה דנן הוגשה על ידי הנתבעת בחוסר תום לב, ובניסיון לדחות את הקץ ומותב אילו לא הייתה מוגשת כלל!

בנסיבות אלה, הנתבעת תגיש כתב הגנה ללא דיחוי, על פי החלטתי מיום 3.1.11, ותישא בהוצאות התובעת, בגין הליך זה בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ח' אדר א תשע"א, 12 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.