אברגל נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

עיינתי בבקשות להסדר נושים ולעיכוב הליכים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, בתגובה ובתשובה לתגובה.

מצאתי את תגובת הכנ"ר המתנגדת לבקשה העיקרית כמוצדקת בעיקרה.

סעיף 19א לפקודה מיועד להשגת הסדר נושים מהיר, בלא לעבור את הליך פשיטת הרגל המלא, וזאת בכפוף לכך שיהיה בידי החייב לשלם לפחות 30% מכל חוב בלתי מובטח.

מקום בו נפתחת הדרך בפני החייב להליך זה, נקצב פרק זמן לנושים להגשת תביעות חוב תוך 60 יום, אסיפת נושים מתכנסת תוך פרק זמן קצר לאחר מכן, ובהתאם לתוצאות האסיפה, אמור ההליך להסתיים במסגרת דיון המתקיים תוך פרק זמן של פחות מ-6 חודשים מאז פתיחת ההליך.

הדבר מתחייב מכך שעל-פי רוב, ביחד עם מינוי נאמן זמני לביצוע ההסדר ניתן גם צו עיכוב הליכים, וכל שמוטל על החייב הוא ביצוע תשלום חודשי, ואין מוטלות עליו חובות רבות אחרות המוטלות על מי שנמצאים בהליכי פש"ר רגילים, כגון הגשת דוחות בדבר הכנסותיו והוצאותיו, התייצבות לחקירה, בחינה קפדנית של התנהלותו בהליך ועוד, כאשר כל אותה עת בה "נהנה" המבקש מתנאים מועדפים לעומת חייב "רגיל", חוסה הוא גם תחת ההגנה המוענקת לו מנושיו לפי צו עיכוב ההליכים.

נוכח האמור לעיל, כניסה להליך זה ומתן צו עיכוב הליכים מותנים בדרך כלל בהצגת מקורות ממשיים להסדר המוצע ובהעמדת בטוחות מתאימות.

הליך לפי סעיף 19א אינו מתאים למי שחולק על חובותיו לנושיו או לחלק מהם, שכן הדבר מביא, ראשית, לפרק זמן קצר ביותר בו על הנושה להיערך להגשת תביעת החוב, לבירור מהיר של תביעת החוב השנויה במחלוקת ולהכרעת הנאמן. הליך בירור תביעת חוב שנויה במחלוקת אורך זמן רב יותר, וגם לאחר ההכרעה, לא ניתן עדיין לקדם את הסדר הנושים המוצע, שכן יש להמתין לחלוף המועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב, ואם הוגש ערעור – להכרעה בערעור.

בענייננו, מציגה החייבת מצבת חובות של למעלה מ-2.5 מיליון ₪ ומקורות של 500,000 ₪, דהיינו כ-20% מהנשיה ברוטו (ככל שאין בין החובות חובות בדין קדימה). יש לזכור כי על הסך של 30% לפחות שיש להבטיח לנושים, יש גם לשלם את הוצאות ההליך, כך שהסכומים ברוטו שעל המבקש להעמיד הם תמיד גבוהים יותר.

אם כך, כיצד חפצה המבקשת להיכנס בפתחו של הליך זה?

לטענתה, 3 מבין החובות בגינם ננקטו הליכים נגדה, אינם חובות כלל והיא מכחישה אותם מכל וכל.

מדובר בהליך בינה לבין שותפה העסקי האחרון (אבי אלימלך), בהליך בינה לבין שותף עסקי או משקיע קודם (צחי אלט), ובתביעה לפי חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים (שי וקנין). היקף הנשיה של שלושת חובות אלה, הוא כ-1,421,000 ₪.

החייבת טוענת כי מאחר שאינה חבה דבר לנושים אלה, הרי הבטוחה המוצעת על ידה תספיק לתשלום 100% לנושים בדין קדימה, ו-30% לנושים בלתי מובטחים, שכן היקף יתר החובות הוא כ-1,105,000 ש"ח.

עוד מציינת היא כי המקור להסדר הוא סכום המופקד בקופת בית המשפט במסגרת תביעתו של אלימלך נגדה, שכן הלה עיקל את בית מגוריה ובית מגורי בעלה, ומשביקשו למכור את הנכס, הותנה הדבר בהפקדת סכום התביעה בקופת בית המשפט, וכך הופקד סך של 1,000,000 ₪ מתוך תמורת מכירת הנכס, וחלקה בסכום זה הוא 500,000 ₪. מאחר שהתביעה בעיצומה, טוענת החייבת כי אין מניעה להקדיש סכום זה לצורך הסדר הנושים.

בחנתי בקפידה את בקשת החייבת, את נספחיה הרבים, לרבות בעניין ההליכים הרבים התלויים ועומדים נגדה, וכן את התגובות שהוגשו לאחריה.

באתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינו מתאים בעליל להליך לפי סעיף 19א לפקודה.

הטעמים לכך הם אלה:

החייבת חולקת על תביעות של שלושה נושים. עיון במחלוקות בינה לבין נושים אלה מגלה כי המחלוקות אינן פשוטות, ואינן מתאימות בהכרח לבירור במסגרת תביעת חוב בהליך פשיטת רגל, ודאי לא בירור מקוצר. קיים סיכוי לא קטן לכך שבירור המחלוקות עם נושים אלה יימשך בערכאה האזרחית הרגילה. סיכויים גבוהים במיוחד לכך לגבי תביעת אלימלך, שכן בתביעה זו נתבעים בבית משפט השלום לא רק החייבת אלא גם בעלה ונתבעים נוספים, ולפיכך מתווסף שיקול נוסף של רצון להימנע מפיצול התביעה נגד החייבת מהתביעה נגד הנתבעים האחרים ומתן הכרעות סותרות.

זאת ועוד, חלק מתביעות החוב, בהיקף לא קטן הן תביעות של בני משפחה. אף בירור תביעות חוב אלה אינו בירור שגרתי, על כל המשמעויות הנלוות לכך, ויכול לארוך זמן.

בנוסף, החייבת אינה יכולה לנקוב בסכומי החוב העדכניים לגבי חלק מהנושים, וכן ייתכן וחלק מהחובות (כגון למע"מ, ביטוח לאומי ולעיריית כפר סבא הינו בדין קדימה).