פסק דין
1.הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים בכיכר הסמוכה לקניון הזהב בראשון לציון ביום 25.9.12. שני הנהגים נכנסו לכיכר מאותה כניסה ובסמוך ליציאה השנייה בכוון נסיעתם פגע רכב הנתבע עם חלקו הימני קדמי באזור הגלגל האחורי שמאלי ברכב התובע. כל אחד מהנהגים טען שהנהג האחר סטה ממסלול נסיעתו.
2.לא היה בידי הצדדים תמונות של שני הרכבים מיד לאחר התאונה שעל בסיסן ייתכן שניתן היה להכריע עובדתית במחלקות זו. ברכבו של הנתבע היתה נוסעת אשר לא היה בידי הנתבע לאתרה ולפיכך היא לא הגיעה להעיד בתיק זה. לדיון (השני) התייצב עד מטעם הנתבע, שתמך בעדותו לעניין מקום יציאתו המתוכנן מהכיכר.
3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי להעדיף את גרסת התובע, ולפיכך אני מקבלת את התביעה.
4. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הנזק שהגיש הנתבע ושמעתי את שני הצדדים ואת העד, הגעתי למסקנה כי תובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת בשל שני אלה:
ראשית, במבחן ההיגיון – עדיפה בעיניי גרסת התובע. לדעתי, המקרה הרגיל הוא שנוהג בנתיב הפנימי בכיכר יסטה לנתיב הימני (החיצוני) לפני הפניה ימינה לצורך יציאה מהכיכר. מאחר ושני הצדדים היו לטענתם מרחק של יציאה אחת מהפנייה ימינה כדי לצאת מהכיכר, סביר יותר בעיני כי מי שסטה מנתיבו הנו הנהג שנוסע בנתיב השמאלי, אשר עליו לעבור לנתיב הימני כדי לפנות ימינה. מנגד, פחות סביר שהנהג בנתיב הימני יסטה שמאלה כאשר הוא עומד לפנות ימינה ביציאה הבאה.
שנית, לאור מיקומי הנזקים (רכב התובע נפגע בחלקו האחורי בסמוך לגלגל האחורי-שמאלי, ורכב הנתבע בחזיתו) עולה כי הנתבע היה הגורם שיכול היה - ביתר קלות בהשוואה לתובע - למנוע את התאונה, מאחר וכפי שהעיד, הוא ראה את רכב התובע שנסע לפניו – ואף ידע לציין שרכב זה היה מהיר ממנו. גם באם תתקבל טענת הנתבע שהתובע סטה מעט שמאלה (טענה שאינה סבירה בעיני, כאמור לעיל), היה עליו להבחין בסטייה זו ולהאט ממשית ובמידת הצורך גם לסטות בעצמו מעט שמאלה, כך שיימנע המגע בין שני כלי הרכב.
6.בנסיבות המקרה, לאחר שהנתבע בקש לזמן את העדה מטעמו אך לא הצליח לאתרה, לא זקפתי לחובתו את העדר התייצבותה, אלא שבהעדר עדות אובייקטיבית לגבי נסיבות התאונה ניתנה ההכרעה על פי סבירות הגרסאות בלבד.
7.למעלה מן הצורך אבהיר כי הכרעתי לא התבססה על טענת התובע, לפיה הנתבע התכוון לצאת מהכיכר ביציאה השניה (ולא השלישית) וכי לאחר התאונה המשיך הנתבע בנסיעה כאשר הוא פונה מהכיכר ימינה ביציאה השניה- שכן טענה זו לא הוכחה ונסתרה בדברי העד שהגיע להעיד מטעם הנתבע.
8. באשר לסכום הפיצוי, התובע הוכיח סכום נזק בסך 4,660 ₪ (עלות תיקון הנזק וירידת ערך בהתאם לחוות דעת שמאי, וכן שכ"ט שמאי).
9.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט ואת שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבות התובע לשני דיונים בתיק זה, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,100 ₪.
סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
המוצג ת/1 ייסרק לתיק בשחור לבן, והמקור יצורף להעתק פסק הדין שיישלח לתובע.
הסכום שהופקד להבטחת הוצאות העדה מטעם הנתבע, שלא זומנה בסופו של דבר, יוחזר לנתבע.
ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.