אבראהים עו"ד נ' ג'בארין

פסק דין

בפניי עתירת המבקש לסילוקה על הסף של התביעה אותה הגישה המשיב כנגדו. זאת, בהתאם לתקנות 100, 101 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

רקע

המדובר בתובענה לפי חוק לשון הרע התשכ"ה-1965. המשיב טען בכתב תביעתו כי החתים אדם בשם אגבאריה מחמוד על תצהיר, שצורף לבקשה לעיקול זמני, שהוגשה במסגרת תביעה שהגיש מחמוד בבית משפט לתביעות קטנות בחדרה שמספרה ת"ק 25183-03-11 בעניין הלוואה שהעניק מחמוד המבקש וטרם נפרעה, ומנגד הוגש כתב הגנה ע"י המבקש, כאשר בכתב ההגנה שערך נטענו "טענות שקריות שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב של ובמעמדו וכן במקצועו של המשיב כעורך דין". עוד טען המשיב בכתב תביעתו כי על אף מכתב פנייה ששלח הוא למשיב לאחר שהובא לידיעתו תוכנו של כתב ההגנה, חזר המבקש על הדברים במעמד הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 25.05.11.

ואלה הביטויים שנזכרו בכתב ההגנה מושא התביעה, עליהן התבסס המשיב בתביעתו:

"הנתבע יטען כי התובע עובד ו/או משדך תיקים לעורך דין אחר בשם דאהר אבראהים

הנתבע יטען כי הוא מנהל תיק נזיקין כאשר בכל פעם שהוא היה נפגש עם התובע, היה האחרון מבקש ממנו להעביר את הטיפול בתיק לעו"ד אחר בשם דאהר אברהים

הנתבע יטען כי התובע היה לוחץ עליו ומבקש כי יעביר את הטיפול בתיק אצל עו"ד מטעמו בשם דאהר אבראהים וכי הוא יעשה לו עבודה טובה במחיר נמוך

הנתבע יטען כי התובע ולאחר שנוכח לדעת כי אין הוא מעוניין להעברת התיק לייצוגו לעו"ד מטעמו בשם דאהר אבראהים (שהבטיח לי אחוזים משכר הטרחה)"

ואילו במעמד הדיון בתיק מושא התביעה אמר המבקש את הדברים הבאים:

"ש. אתה יכול לנקוב בפני ביהמ"ש במספרי תיקים?

ת. יש לי ראיות לגבי תיק של גיסי, תיק תאונת דרכים שלקח אותו עו"ד דאהר והוא קיבל את הכסף ויש הוכחות ויש שיקים".

הבקשה

בבקשה שלפניי עותר המבקש כי אורה על סילוקה של התביעה שכנגדו על הסף. לטענתו, אף אם יוכחו עובדותיו של כתב התביעה – לא יזכה המשיב בתביעתו, שכן הפרסומים המהווים עילת התביעה חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, שכן הם נאמרו במסגרת הליך משפטי. המבקש מסתמך בבקשתו על פסיקת בית משפט העליון שקבעה כי ההגנה על פי סעיף זה הינה מוחלטת, ואין בתוכן הפרסום כדי להשפיע על היקף ההגנה, וכן על קביעת בית המשפט העליון כי ההגנה חלה על כל ההליכים במסגרת הדיון שבמחלוקת.

מנגד טען המשיב כי היות ולא היה צד להליך המשפטי מושא התביעה, הרי הגנת סעיף 13(5) הנ"ל לא חלה במקרה דנן, וממילא יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה, כי יש להיעתר לבקשה ולמחוק את התביעה על הסף.

תקנה 100 לתקסד"א 1984 קובעת, כי בית המשפט רשאי למחוק תביעה במידה ואין כתב התביעה מראה עילת תביעה כנגד הנתבע. בדיון בבקשה לסילוק על הסף בשל העדר עילת תביעה, הכלל הוא:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... " (י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 383- 384 ).

בית המשפט ימחק תביעה על הסף במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724) אולם כאשר ברור, כי אף אם יוכיח התובע את טענותיו שהעלה בכתב התביעה, לא יזכה לסעד המבוקש בהעדר עילת תביעה טובה, ימחק בית המשפט את התביעה ( ע"א 163/84 מ"י נ' חברת העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח (4) 1, 8 ).