פסק דין
1.הצדדים לתביעה זו מתגוררים בשכנות זה לזה, ברח' השדמה בישוב קציר.
2.לטענת התובע, במהלך שנת 2010, הוא נטע שתילי פסיפלורה לאורך גדר שנבנתה על ידי הנתבעים ואשר מפרידה בין חצר ביתם לחצר ביתו. במהלך השנים כיסו השתילים את הגדר ושלוחותיהם טיפסו על עצים הצומחים בחצר הנתבעים, בסמוך לה.
3.ביום 26.7.13, בשעת ערב מוקדמת, ארע הארוע נשוא תביעה זו וגרסאות הצדדים לגביו, שונות הן:
לטענת התובע , באותה שעה שמעה אשתו רעש מכיוון חצרם של הנתבעים ובעלותה על גג הבית הבחינה בנתבע כשהוא גוזם את ענפי הפסיפלורה. כשלושה ימים לאחר מכן, הוסיפה האשה והסבה את תשומת לבו לכך שחלקם התחתון של השתילים נחתך וכעבור כחודשיים מתו השתילים כולם.
אשת התובע, הגב' אסתר אמר, סיפרה בעדותה כי באותו ערב היא ראתה את התובע חותך את הפסיפלורה באמצעות מזמרה וכי משהבחינה בכך שהוא חותך גם ענפים המצויים בתחום חצר ביתה, פנתה אליו ובקשה שלא יעשה כן. אלא שאז, אמר לה התובע לשתוק ואיים עליה באמרו כי "אם תמשיך להגיד לו דברים, הוא יתפור לה תיק במשטרה". בשלב הבא, כך לטענתה, לאחר שהיא ובעלה עלו אל הגג כדי לוודא שהנתבע לא גוזם ענפים נוספים שלא פלשו אל חצרו, וחתכו בעצמם את ענפי העץ של הנתבע אשר נכנסו לתחום החצר שלהם, "לקח הנתבע את הסולם והמזמרה שלו, התחיל לתקוף אותה ופגע בידה".
הנתבע, שאישר כי ביום הארוע הוא אכן גזם את ענפי הפסיפלורה שפלשו אל חצרו, עמד על כך שהוא לא עשה הפעם שום דבר שונה ממה שעשה בפעמים קודמות בהן הוא גזם את הענפים, אלא שהפעם, כך לגרסתו, החלה אשת התובע לצעוק לעברו ואיימה כי תגרום נזק לגינתו. משכך, הזמין הוא משטרה אל המקום.
הנתבע הכחיש את טענות התובע בדבר חיתוך חלקם התחתון של שתילי הפסיפלורה והמתתם ואמר: "לא חדרנו לגינה שלהם מעולם ואין לנו שום כוונות לעשות כך. הפתרון שלנו לבעיות הוא המשטרה... כל מה שנעשה נעשה בשטח שלו ולא מעבר לכך..." ובהמשך אמר: " אני לא יודע איך להסביר את החתכים בענפי הפסיפלורה".
לשאלותי כיצד הוא מסביר את העובדה שהחתכים בחלקם התחתון של השתילים נמצאים כל כולם בתחום חצרו התחומה בגדר עץ צפופה, השיב התובע: "הבחור הזה הוא בחור נבון ועוסק בדברים מאוד חשובים. בחור כל כך חכם יכול להכנס עם סכין ולעשות נזק. שני אנשים יכולים להגיע לשם, או הוא או אני... הוא יכול היה להכנס דרך לוחות העץ, בין הלוחות יש רווח של סנטימטר. הוא יכול היה לחתוך עם סכין את לוחות העץ".
לתמיכת טענות אלה הוסיף התובע והגיש לעיוני – לאחר הדיון – תמונות בהן נראים סכינים מסוגים שונים חודרים דרך לוחות גדר העץ.
4.לנוכח העובדה שבעקבות הארוע המתואר לעיל הוזמנה משטרה אל המקום, הוריתי לתחנת המשטרה עירון להציג בפני את תיק החקירה, ממנו עולה התמונה הבאה:
ביום 26.7.13 בשעה 19:09 התקשר הנתבע אל תחנת המשטרה עירון ובקש לדווח על "שכנה שלו שמקללת אותו, משתוללת במקום, מאיימת שהיא תפגע בו...".
לשוטרים שהגיעו אל ביתו בשעה 19:22, סיפר הנתבע על סכסוך שכנים הנמשך כבר מזה כ- 5 שנים וגם על מה שארע באותו ערב.
בהודעה שנגבתה ממנו בשעה 19:41, טען הנתבע כי בעודו גוזם את ענפי הפסיפלורה שטפסו על העצים בחצרו, החלה אשת התובע לצעוק לעברו כי הוא גורם נזק לגינתה, איימה כי תגרום נזק לגינתו ואז קראה לתובע. בשלב זה – כך לגרתו - הזעיק הנתבע את המשטרה ובמהלך הזמן שחלף עד להגעת השוטרים אל המקום, עלו התובע ואשתו אל גג ביתם כשהם אוחזים במוט שבקצהו מזמרה והחלו לגזום את ענפי העצים שבחצרו. בתגובה לכך, משך הנתבע את המזמרה מקצה המקל וזו נפלה לתוך גינתו.
בחקירתה תחת אזהרה בשעה 21:50 , כינתה אשת התובע את הנתבע "שקרן" וטענה כי הוא משך בחוזקה בענפי הפסיפלורה וגרם להם נזק וכי אין זו הפעם הראשונה שהוא עושה כן. בהודעה זו, להבדיל מהדברים שאמרה היא בעדותה בבית המשפט כמפורט לעיל, הסבירה אשת התובע כי במהלך משיכתו את המזמרה מן המוט, פגע הנתבע בידה, כנראה בטעות, וגרם לה לשריטה.
לשאלה האם התקשר אל המשטרה כדי לדווח על הנזק שגרם הנתבע לפסיפלורה השיב התובע בחקירתו כך: "התקשרתי למוקש 100 והשארתי את הפרטים, אשתי בקשה ממני, אותי זה לא עניין בכלל".
5.בעתירתו לחיוב הנתבעים בפיצוי בסך 5,000 ₪, טוען התובע כי בעוד שבמהלך שלוש השנים שקדמו לארוע נשוא התביעה הסתפקו הנתבעים בגיזום ענפי הפסיפלורה שפלשו אל חצרם, הפעם פגעו הם בשתילים פגיעת זדון עד כדי חיסולם.
6.טענות נוספות המלמדות על סכסוך עמוק וממושך בין הצדדים בעניינים שונים ואחרים, הועלו מטעם שניהם הן בכתבי טענותיהם, הן במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט והן לאחר מכן, לרבות מסמכים בלתי רלבנטיים שהוגשו על ידי התובע ואשר נוגעים לחייה האישיים של אשתו. הנני מבהירה בזאת כי אין בדעתי להידרש לטענות ולמסמכים אלה, במסגרת תביעה זו, כלל וכלל.
7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם ובתיק החקירה שנפתח על ידי המשטרה בעקבות תלונת הנתבע, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
לטעמי, לא עמד התובע בנטל הוכחת טענותיו לפיהן התובע גרם נזק בזדון לשתילי הפסיפלורה שלו. אשת התובע שהיתה עדת הראיה לשלב הגיזום הראשון, כשלה לטעמי בתיאורים מוגזמים של נסיבות הארוע ואף מצאתי בגרסתה סתירה מהותית, שעה שבחקירת המשטרה אמרה היא שהנתבע פגע בידה עם המזמרה בטעות בעוד שבפני טענה