אבן שוהם נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בגרימת תאונת דרכים כתוצאה מאי-שמירת רווח מאופנוע שעצר בצומת לפי האור האדום ופגיעה בו מאחור. כתוצאה מכך, נפגעו השניים שישבו על הקטנוע ונחבלו חבלות של ממש.

העבירה נעברה ביום 28.05.09.

המערער כפר באחריות של גרם התאונה, בעוד שעמדת התביעה הייתה עפ"י עדיה, שהמערער, בחוסר תשומת לב לא שמר מרחק ופגע מאחור באופנוע, גרסתו של המערער הייתה שהאופנוע בטרם נעצר בקו העצירה, סטה ונעמד לפני רכבו וכך קרתה התאונה.

בית משפט לתעבורה בעיקר על סמך עדויות ומעורבים בתאונה, דהיינו, שני הנהגים והרוכב הנוסף שעל האופנוע, קבע ממצאי עובדה על סמך מהימנותם של הללו והרשיע את המערער. אכן העיד גם איש משטרה, אשר לא היה נוכח בתאונה אך תיעד את תוצאותיה מיד אחר כך, וקיימת סתירה בין תרשים שערך לבין הדו"ח שערך למקור רכבו של המערער, מונית, האם בנתיב תנועה ציבורית או נתיב אחר בכביש, שיש להן השלכות על הגרסאות שבאות בפני בית המשפט.

חשיבותה של עדות זו, לטעמי, אינה רבה, משום שכאמור אין מדובר בעד לתאונה אלא כאמור ממי שמסיק מסקנות מדברים שהושמעו לו ומכלי הרכב, אחרי התאונה.

לא מצאתי תוך שעיינתי בתיק החקירה ובעדויות העדים כולם, שיש יכולת לערכאת הערעור להתערב באותן קביעות עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לתעבורה והערעור להכרעת הדין נדחה.

אודה, שיותר התלבטתי בעניין העונש. מחד גיסא מדובר בעבירה חמורה, אשר קיימת בעניינה חובת פסילה מינימאלית של שלושה חודשים, ובית המשפט, בהטילו עונש על המערער, הטיל חמישה חודשים פסילה בפועל.

המערער הוא נהג מונית, דהיינו, מי שמצד אחד מחויב לזהירות מוגברת בשל היותו הרבה על הכבישים, אך מנגד, בהינתן שהוא מחזיק רישיון נהיגה משנת 1975 ולחובתו 11 הרשעות בדין, והנוכחית האחרונה היא מיום 07.09.01 ועוד אחת לפניה רק בינואר 1992, כלומר, המערער עובר עבירה בערך לעשור, האם אין זכאי הוא להתחשבות כדוגמא להרתעת הרבים, של מי שנוהג בזהירות לא יוחמר עונשו ומסקנתי, למרות ההלכה הקובעת מיעוט התערבות בגזרי דין של ערכאה דיונית, שיש מקום להוריד את הפסילה, במקרה זה, לרמת פסילת המינימום של שלושה חודשים.

רק בעניין זה אשנה את גזר הדין, יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם.

ניתנה והודעה היום כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי