אבן פז נ' קנדקו בע"מ

השופטת ע' ברון:

1. במוקד הערעור שלפנינו ניצבת פרשת העלמת כספים מחברה, שבגינה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי. החברה הגישה תביעה כספית נגד עובדים בה ומקורבים להם, בטענה כי אלה נטלו ממנה כספים שלא כדין לאורך שנים; כאשר עיקר הטענות הופנו כלפי מנהלת החשבונות של החברה. הנתבעים מצידם טענו כי הבעלים ומנהלה של החברה הוא שפעל להעלמת הכספים על מנת לחמוק מחבות במס; וחלקם אף הגישו תביעה שכנגד בגין סכומים שלטענתם הועברו על ידם למנהל החברה ולמקורבים לו, ואלה נדרשו להשיבם.

           ביום 1.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את התביעה של החברה בעיקרה ואת מקצת התביעה שכנגד (ת"א (חיפה) 461-03, כבוד השופט ע' גרשון), וקבע בסופו של דבר כי על המערערות ונתבעים נוספים להשיב לחברה סכומים ניכרים (להלן: פסק הדין). בגין קביעות אלה הוגש הערעור דנן.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

2. המשיבה 1, קנקדו בע"מ, היא חברת כוח אדם שבתקופת הזמן הרלוונטית עסקה בעיקר בהשמת עובדים זרים לרשות מעסיקים שונים בישראל (להלן: החברה). המשיב 2, גבי קנדרו, הוא בעל השליטה בחברה ומנהלה (להלן: גבי); המשיבה 3, ריטה קנדרו, היא רעייתו של גבי (להלן: ריטה); והמשיב 4, חיים דהאן ז"ל, הוא דודו של גבי, שנפטר במהלך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי (להלן: חיים). המשיבים 1–4 מיוצגים יחדיו, ומעתה ואילך יכונו: המשיבים.

           המערערת 1, גילה אבן פז, עבדה בהנהלת חשבונות של החברה מאז שנת 1988 – תחילה במשרה חלקית ומשנת 1993 שימשה כמנהלת החשבונות של החברה (להלן: גילה). המערערות 2–4 והמשיבה 10 הן בנותיה של גילה – לילך אבן פז; נעמה אבן פז; זיוה אבן פז; ונטע אבן פז מייסלוס (להלן: לילך, נעמה, זיוה ו-נטע, בהתאמה; וביחד: הבנות). לדברי הצדדים, הקשר ביניהם ובני משפחותיהם נקשר עוד בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, לאחר התאלמנותה של גילה מבעלה; ולאורך השנים שררו ביניהם יחסים קרובים, כמעט משפחתיים.

3. בשנת 2003 הגישה החברה תביעה נגד גילה והבנות – הן המערערות בהליך זה, מלבד נטע שבחרה שלא להגיש ערעור על פסק הדין. בתביעה נטען כי אגב בדיקה אקראית התברר שגילה הונתה את החברה, משכה מקופתה סכומים שונים שמסתכמים בכ-2.75 מיליון ש"ח והפקידה אותם בחשבונות הבנק שלה ושל בנותיה. בשנת 2005 כתב התביעה תוקן, לפי רשות שניתנה, כך שסכום התביעה הועמד על קרוב ל-5.8 מיליון ש"ח, שנכון למועד הגשת התביעה הסתכמו ב-7.77 מיליון ש"ח; וצורפו לה נתבעים נוספים – מקורבים לגילה ועובדים נוספים בחברה שהיו תחת שליטתה ואחריותה, שנטען שלקחו חלק במעשי הגזל. ויוער כי לדברי המשיבים, כתב התביעה המתוקן גובש על רקע דוח חקירה שנערך על ידי משרד חקירות חיצוני באמצעות רו"ח יום טוב בילו (להלן: רו"ח בילו), שלטענתם חשף עובדות חדשות שנוגעות לפרשה – הן לגבי היקף הכספים שנגנבו, הן לגבי הגורמים המעורבים בהונאה.

4. בגדרי כתב התביעה נטען שגילה לא בחלה בשום אמצעי על מנת להוציא ולגנוב כספים מהחברה, תוך ניצול האמון "העיוור" שנתן בה גבי; ואף השתמשה לשם כך בעובדים נוספים בחברה ובמקורבים לה. בתוך כך פורטו "שיטות העבודה" של גילה לגניבת כספים ובהן: "ניפוח" משכורות של עובדים, יצירת עובדים פיקטיביים, זיוף שיקים, המרת שיקים למזומן באמצעות חלפני כספים ועוד. אף שעיקר המעשים יוחסו לגילה, התביעה הוגשה כאמור נגד משתתפים נוספים בפרשה ובהם – הבנות; עובד עזרא, אחיינה של גילה שעבד בחברה (להלן: עובד); יורם כהן שעבד כמנהל חשבונות בחברה בין השנים 1996–1997 (להלן: יורם); יצחק אקוקה שעבד כמנהל חשבונות בחברה בין השנים 1997–2003 (להלן: יצחק); זהבה אטיה, חברה של גילה (להלן: זהבה); ומשה אבן פז, גיסה של גילה שעבד בחברה בין השנים 1999–2003 (להלן: משה). ועוד נטען במסגרת התביעה כי לאחר שהפרשה "התפוצצה" השיבה גילה חלק מהסכום שנגנב על ידה ואף הציעה להחזיר סכומים נוספים בתנאי שהחברה תוותר על תביעתה ליתרה, וזו סירבה.

           גילה מצידה לא כפרה בכך שהועברו לחשבונותיה ולחשבונות הבנות סכומים שונים, אולם טענה כי כך נעשה על מנת לסייע לגבי להלבין את כספי החברה. בהקשר זה נטען כי גבי ניצל את תמימותה של גילה ואת היחסים ביניהם, והשתמש בה ובחשבונות הבנק שלה ושל בנותיה להסתרת מעשיו; וכי ממילא כלל הכספים הושבו לחברה ולגבי. לצד האמור, הובהר כי הבנות לא היו בסוד הדברים ואין להן כל חלק בעניין. לאחר שהוגשה התביעה, הגישו גילה והבנות תביעה שכנגד כלפי החברה, גבי, ריטה וחיים (להלן: הנתבעים שכנגד). התביעה שכנגד הועמדה על 2 מיליון ש"ח ונסובה על כספים שנטען כי הועברו מידי המערערות בחזרה לידי הנתבעים שכנגד כחלק מפעילות העלמות הכספים; תוך שנטען כי על הנתבעים שכנגד להשיב באופן אישי לגילה ולבנות את הסכומים שהועברו לידיהם, וכן צוין כי "על בית המשפט להורות מה ייעשה בכספים אלה, בהתאם למקורם הבלתי חוקי". ויובהר כבר עתה כי הטענות שביסוד התביעה שכנגד הן למעשה טענות קיזוז, שכן אין חולק כי הסכומים שנתבעים במסגרת התביעה שכנגד אינם סכומים השייכים למערערות, אלא כספים שהועברו לידיהן – לטענתן על מנת "להלבין" כספים – ולשיטתן הושבו לנתבעים שכנגד.