אבן-ספיר נ' שירמן

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום סך של כ- 6,000 ₪, הכולל 929 ₪ שלטענתה גבתה ממנה הנתבעת שלא כדין ובניגוד למוסכם וסך של 5,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת נפש.

2. התובעת טוענת כי בפברואר 2009 עת ביקשה לטוס לחו"ל ביררה במספר סוכנויות טיסה מחירי כרטיסי טיסה לארה"ב ונרשמה לטיסות במספר תאריכים.

לטענתה זהו נוהג מקובל וחברות הטיסה לא מתחייבות לשמור מקום אלא אם הלקוח משלם את מלוא התמורה של כרטיס הטיסה מראש.

במסגרת זו פנתה התובעת לנתבעת, ביררה את המחיר, נרשמה לתאריך מסוים וכאשר שאלה עד מתי היא יכולה לשלם את תמורת הכרטיס נאמר לה עד שבוע לפני הטיסה.

לטענתה ביקשה ממנה הפקידה את מס' כרטיס האשראי כדי לתת לה מחיר טוב יותר.

כאשר ביקשה התובעת לוודא שלא יחייבו אותה, קיבלה על כך אישור מהפקידה.

התובעת טוענת כי כשבוע לפני התאריך בו אמורה היתה לנסוע התקשרה לסוכנויות והודיעה כי לא תטוס. כל הסוכנויות רשמו לפניהן את ההודעה ולא חייבו אותה בכל חיוב שהוא ואילו הנתבעת הודיעה לה כי תדרש לשלם דמי ביטול.

התובעת טוענת כי כל פניותיה לנתבעת בענין זה נענו בזלזול, התעלמות ובסופו של דבר גם חויבה בדמי ביטול.

3. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת טענות התובעת. לטענתה ערכה עימה התובעת אין ספור בירורים בקשר לטיסה, לרבות בקשר לטיסה של בני משפחתה.

הנתבעת ביקשה ממנה את מספר כרטיס האשראי כדי לכרטס את כרטיס הטיסה. כל המגעים נוהלו בטלפון. הנתבעת טענה כי התובעת היתה מודעת לכך שאם לא תסע תדרש לשלם דמי ביטול וכשמסרה את מס' כרטיס האשראי, היא ידעה עובדה זו.

כל שהסכימה הנתבעת היה לא לחייב את הכרטיס באופן מיידי, אלא רק כשבועיים לפני הטיסה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי שילמה את הכסף לחברת התעופה.

עוד טענה כי הסוכנות השקיעה זמן רב בטיפול בעניינה של התובעת, והתובעת בתביעתה מתעלמת מכך.

4. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי במסמכים ושמעתי את הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.2.10 ועד התשלום המלא בפועל.

הואיל והצדדים הסכימו למתן פס"ד בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום י"ד אב תש"ע, 25/07/2010 במעמד הנוכחים.

ריקי שמולביץ, שופטת

הוקלד על ידי: יפעת גייזינגר