אבי יצחק ואח' נ' הועדה להשלמת תוכניות לעניין תב"ע נת/620 בהרכב החברים: אדריכל נעמי אנג'ל ואח'

החלטה

1. הוועדה להשלמת תכניות לענין תב"ע נת/620 (להלן: "המשיבה 1") החליטה ביום 15.1.12, לאשר את תכנית נת/620 (להלן "התכנית").

העותרים בעת"מ 41951-03-12 (להלן: "העותרים") מבקשים להורות על שינויה ותיקונה של החלטת המשיבה 1, לרבות החלטת הביניים של ועדת ההתנגדויות שליד המשיבה 2, ככל שאומצה על ידי המשיבה 1, ולהורות על עריכת מספר שינויים בתכנית.

2.ביחד עם העתירה, הגישו העותרים בקשה לצו מניעה זמני שיעכב את פרסום התכנית למתן תוקף, עד למתן פסק דין סופי בעתירה. לטענת העותרים חלקים מהחלטת המשיבה 1, כמו חלקים מהחלטת הביניים של משיבה 2, לוקים בחוסר סבירות קיצונית, בחריגה מסמכות, בטעויות עובדתיות ומשפטיות ופגמים נוספים, והם התקבלו בניגוד לכללי הצדק הטבעי.

3.לטענת העותרים, סיכוייהם לזכות בעתירה טובים וצו הביניים המבוקש חיוני כדי להגן על זכויותיהם ועל מנת למנוע סיכולה של העתירה והכשלתה, בטענה כי פרסום התכנית למתן תוקף היא בבחינת "מעשה עשוי" אשר צדדים שלישיים עשויים להסתמך עליה בתום לב ולשנות את מצבם.

4. לטענת העותרים, הכלל העולה מהוראות חוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 1965 ותקנותיו הוא, שהליכי תקיפה של החלטת מוסד תכנון לאישור תכנית, מעכבים אוטומטית את פרסום התכנית למתן תוקף. העותרים מפנים לענין זה לתקנה 19(ג) לתקנות התכנון והבניה (ערר בפני המועצה הארצית) תשל"ב -1972; לתקנה 19 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בועדות ערר) תשנ"ו – 1996; ולסעיף 152 (ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

5. לטענת העותרים, מתן צו הביניים המבוקש על ידם, אינו עלול לגרום נזק לאיש אך ימנע נזקים חמורים שלא יהיו ניתנים לתיקון. כך למשל, על פי ההחלטה אסור לתת היתר בנייה בתחום התכנית לפני שיסולק אתר האשפה, שלסילוקו קבעה ההחלטה תקופה של 5 שנים. העותרים מציינים כי לסילוק אתר האשפה אין צורך בפרסום התכנית למתן תוקף ובפועל הוחל בסילוק אתר האשפה בלא שאושרה התכנית ובלא שפורסמה למתן תוקף. לפיכך, הסעדים המבוקשים בעתירה, לא יעכבו את סילוק אתר האשפה וקידום ביצוע התכנית.

6. לטענת העותרים גם שיקול שמירת הסטטוס קוו ומאזן הנוחות פועלים בבירור לטובת היעתרות לבקשה.

7.המשיבות מתנגדות לבקשה ומבקשות לדחותה.

לטענת המשיבות, לא בכל יום מתבקש צו מניעה נגד פרסומה של תכנית ובוודאי לאחר שאושרה. עניינה של העתירה הוא בבעל עניין בתכנית שאינו מגשים את כל מאווייו התכנוניים. טענות העותרים בנושאים שמאיים כמו גם מחלוקות משפטיות אינן מצדיקות מתן צו מניעה.

8. לטענת המשיבות, העותרים אינם מצביעים על נזק אמיתי או נזק בכלל שיגרם להם בגינו יש לעצור את הליכי פרסום התכנית. לכל היותר בפיהם טענות לנזקים לצדדים שלישיים עלומים שעלולים להסתמך על אישור התכנית או טענות שמאיות שאינן מתגבשות כדי טענה ברורה לנזק כלכלי שממילא אינו מהווה, כשלעצמו, עילה למתן צו מניעה.

9. לטענת המשיבות, סיכויי העתירה נמוכים. הועדה המחוזית ולאחריה הועדה להשלמת תוכניות ערכו שורה של דיונים, שקלו טיעונים בסוגיות השונות, נועצו בשמאי בסוגיות השמאיות וקיבלו החלטות סבירות בהתאם לשיקול דעתן.

טענות העותרים התקבלו רק בחלקן על ידי גופי התכנון, אך אין בכך כדי ללמד על "פגיעה בכללי הצדק הטבעי".

10.בטרם אתייחס לטענות לגופן אלה העובדות הרלוונטיות:

א.התכנית חלה על שטח של כ-760 דונם, היא כוללת הוראות של תכנית מפורטת, איחוד וחלוקה חדשה ללא הסכמת הבעלים, ועיקריה פינוי אתר פסולת, הסדרת שמורת האירוסים באמצעות פינוי המלונות מתחום השמורה ומתן זכויות חליפיות לבעלי הזכויות שבתכנית המאושרת במקום. התכנית הופקדה על ידי הועדה המחוזית ביום 7.8.09.

ב.לתוכנית הוגשו 19 התנגדויות, חלקן בטענות מתחום השמאות. ביום 31.1.10 התקיים דיון בהתנגדויות והוחלט לקבל חוו"ד שמאי יועץ.

ג.ביום 19.9.10 קיימה ועדת המשנה להתנגדויות דיון בתכנית.

ד.בעקבות עתירה שהגישו העותרים (עת"מ 4776-07-10) מינה ביהמ"ש (סגן הנשיאה השופט שילה) ועדה להשלמת תכניות, וביום 15.1.12 החליטה הוועדה להשלמת תכניות לתת תוקף לתכנית מתוקנת וקבעה כי מסמכים מתוקנים על פי ההחלטה, בהנחיית לשכת התכנון המחוזית, יוגשו לפרסום מוקדם ככל הניתן.

בחלטה זו בה מבקשים העותרים להכניס מספר שינויים ותיקונים והיא נשוא העתירה שבפני. הבקשה דנא היא ליתן צו מניעה זמני שימנע את פרסומה עד למתן פסק דין סופי.

דיון והכרעה