אבירזיל נ' מזיוב ואח'

החלטה

לפני בקשה לפסלות שופט.

1.המבקש 2 הגיש תביעתו לביטול פסק הדין אשר ניתן בשנת 2006 בתביעה שהגישה המשיבה 1 (להלן "התביעה הראשונה") ואשר קבע כי יש לפנות את המקרקעין שפינויים נתבע באותה תובענה. יצוין כי על פסק הדין הוגש ערעור, שנדחה.

הסיבה לה טוען המבקש שבגינה יש לבטל את פסק הדין, הינה הסכמתם של התובעת ושל המשיבים 2-8 אשר להם הומחו זכויותיה, לוותר עליו. (המשיב מס. 8 שגם לו המחו הזכויות, לא ויתר על ההמחאה ועל הפינוי ).

2.שנים לאחר מתן פסק הדין, הוגשה תביעת המשיב 9 שהינו בעל זכויות 50% מכלל המקרקעין בו מצוי השטח המיועד לפינוי, לתשלום דמי שימוש ראויים. בישיבת יום 7.3.10 מונה המשיב 10 ככונס נכסים לביצוע הפינוי, בהסכמתם של המשיבה 1, אשר המחתה את זכויותיה כאמור, למשיבים- שלא היו צד לתובענה הראשונה. אין מחלוקת כי המבקש, אשר היה אחד הנתבעים בתביעה הראשונה ואשר מחזיק ביחד עם המבקש הנוסף בשטח המיועד לפינוי עד היום, איננו נתבע ואינו צד להליך המאוחר יותר ולא נתן הסכמתו למינוי כונס הנכסים שמונה לפינויו.

3.המבקש טוען בעיקר כי משהומחו הזכויות על פי פסק הדין, וכי הנהנים מהמחאת הזכויות ויתרו עליהן, יש לעכב את הליכי הפינוי עד שתתברר תביעתו.

בד בבד עם תחילת ההליך, עתרו המבקשים לפסלותי מלישב בדין. לטעמם, חטא בית המשפט בכך שלא צירף את המבקשים לכל ההליכים המתנהלים ובכך נפגע הססטוס קוו אשר איפשר את המשך החזקתם במקרקעין. עוד טענו כי ל"מותב זה טביעות אצבע בכל אשר ילכו המבקשים".

4.כונס הנכסים התנגד לבקשה ואף כינה אותה "חוצפה". לטעמו, טביעות האצבע הינן של המבקשים, אשר הגישו בקשות רבות מאוד בבתי המשפט השונים ובערכאות השונות, ובכל עת שנידחו, צצה לה בקשה חדשה בבית משפט אחר, עד שהינן מתנקזות לפני מותב זה.

גם המשיב 9 התנגד לבקשה וטען כי זהו צעד נוסף המעיד על חוסר תום ליבם של המבקשים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות להלן החלטתי:

אכן, מותב זה מנסה לנהל ביד רמה, אם כי ללא הצלחה, את הליכי הפינוי והבצוע של פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט לפני שנים רבות.

לא הסתרתי את דעתי כי המבקשים עושים חוכא והתלולא מפסק הדין והראיה, שערמות גרוטאות וברזל שנדרשים, עפ"י הערכת הכונס, דחפורים רבים, לפינויים, משנים את מיקומם מדי פעם. כך למשל, בעת שנערך ביקור במקום טען המבקש כי בידו חוזה שכירות המקנה לו זכות חזקה בכ-4 דונם. משום כך הוסכם כי יתכנס לשטח של 4 דונם, שמיקומם נקבע בהתאם לנוחותו, על מנת שיפונו יתר עשרות הדונמים המוחזקים על ידו. בין לבין, למרות עינו הפקוחה של כונס הנכסים, הצטמצמו שטחי ההחזקה של המבקש, אך במקומם צצו ערימות גרוטאות, או שלדי מכוניות, בשטחים שהתפנו, כשהמחזיקים בהם, עפ"י הנטען, הינם המשיבים האחרים או חלק מהם.

6.המבקש מודה בבקשות הרבות שהוגשו בבתי משפט אחרים, העותרים למתן צוי מניעה בכל עת שנקבע מועד לפינוי. בינתיים, ניתנו עיכובי ביצוע שונים שבגינם מנוע הכונס מלמלא אחר פסק הדין שלכאורה, כל עוד לא נקבע אחרת, הינו שריר וקיים ועומד בעינו.

7.הסוגיה בה עוסקת תביעתו של המבקש הינה- האם יש לבטל את פסק הדין. סוגיה זו הינה משפטית ואינה נדרשת לכאורה הבאת ראיות, אלא טיעונים בכתב בלבד, וכך אף הוסכם.

בהכרעה מסוג זה אין מקום להשקפתו של השופט בדבר דרך פעולתם של הצדדים והיא אמורה להיות מוכרעת עפ"י הדין.

"הלכה היא כי אין בעובדה ששופט דן בהליכי ביניים, ובהם בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים, כדי להביא לפסילתו מלדון בהליך העיקרי. הכלל בעניין זה הינו כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, על מנת לקבוע אם התעורר חשש ממשי לקיומו של משוא פנים (ראו: ע"פ 10860/06 חובב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.2007); ע"פ 9238/03 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2003); ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 22.4.19999) יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 268-269). בענייננו לא קיימות נסיבות מיוחדות, אשר יכולות להעיד על נעילת דעתו של השופט. החלטתו של השופט בבקשה להארכת פסילת הרישיון הינה החלטה מאוזנת, אשר אין בה כדי להעיד על קיומו של משוא פנים כלפי מי מהצדדים. ממצאיו של השופט במסגרת הליך הביניים הינם ממצאים לכאוריים בלבד, ואין בהם כדי להביא לנעילת דעתו של השופט (ראו ע"פ 3405/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2007)). גם בעובדה שהשופט נחשף לגיליון ההרשעות של המערער אין בה, כשלעצמה, כדי להוות עילה לפסילתו של השופט. בית משפט זה קבע לא אחת כי אין בעצם העובדה שהובא לידיעתו של שופט דבר קיומן של עבירות קודמות כדי להוות עילת פסלות (ראו: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.1999); ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.92); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 302-304). דברים אלה נכונים אף במקום בו המידע שהובא לידיעת השופט נוגע להעדרן או מיעוטן של הרשעות קודמות. אף המדינה אינה חולקת על הדברים האמורים." (ע"פ 5796/07 חן יום טוב נ' מדינת ישראל, 13/08/2007).

8.הביקורת על אי ביצוע פסק הדין המושמעת בהחלטותי השונות, יתכן שתיסוג מפני העילה המשפטית שהונחה לפתחו של בית המשפט, ואין בהן כדי להצביע על חשש ממשוא פנים, וסבורתני כי אף המבקשים אינם טוענים כך.

9.עוד עותרים המבקשים כי ינתן צו עיכוב לביצוע הליכי הפינוי. ההכרעה בעניין זה אין מקומה בהחלטה זו אולם אגלה דעתי כי כל עוד פרושים הצווים השונים הן בתיק הפש"ר ואף בהליכים בהם דנו מותבים אחרים שהותירו אותם על כנם, ממילא אין כונס הנכסים יכול ורשאי להמשיך בהליכי הפינוי. לעניין זה, כל צו לגופו, וכל עיכוב, או ביטול, ידון במועדו.

הבקשה לפסלות- נדחית.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.