אביעד נ' סבן ואח'

פסק דין

לפני תביעה קטנה לתשלום סך של 4,500 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.6.09 בשעה 7:30 נהגה התובעת ברכב מסוג יונדאי אקסנט מ.ר. 24-189-80 (להלן – היונדאי) בפקק תנועה מכיוון צור יגאל לכפר סבא, סמוך לתחנת הדלק בקיבוץ ניר אליהו. בעודה עומדת בפקק הרגישה התובעת חבטה חזקה מאחור, ומיד לאחריה חבטה בעוצמה קלה יותר. מעוצמת החבטה הראשונה הועף היונדאי ופגע ברכב לפניו, מסוג מיצובישי מ.ר. 96-069-10 (להלן – המיצובישי). הרכב שפגע ברכבה של התובעת היה מסוג פיאט דאבלו מ.ר. 53-322-60 (להלן – הפיאט) ונהג בו הנתבע 1. רכב נוסף אשר היה מעורב בתאונה ופגע בפיאט היה מסוג שברולט אבאו מ.ר. 29-219-14 ונהגה בו הנתבעת 2. הנתבעת 3, אלבר, היא המבטחת של נתבעת 2. הנתבעת 4, אליהו, היא המבטחת של נתבע 1 (וגם של התובעת).

כתוצאה מעוצמת הפגיעה הראשונה ניזוק רכבה של התובעת קשות מאחור, וכן מקדימה. הנתבעים 1 ו-2 התנערו מאחריותם לתאונה ועל כן נאלצה התובעת להפעיל את הביטוח המקיף שלה, ונגרמו לה הנזקים הישירים הבאים: השתתפות עצמית – 1,944 ש"ח, תוספת לפרמיה בגין ביטול הנחת העדר תביעות – 1,816 ש"ח, קימום הפוליסה לאחר הנזק – 252 ש"ח, השתתפות עצמית בירידת ערך – 382 ש"ח. סך הכול – 4,394 ש"ח.

הנתבע 1 טען בכתב הגנתו כי רכבו (הפיאט) נהדף לעבר היונדאי על ידי הנתבעת 2 אשר פגעה בו עם רכבה מאחור בעוצמה רבה. לדבריו, התובע הבחין כי כלי הרכב שלפניו בלם, על כן בלם את רכבו שלו, ואז הגיע המיצובישי במהירות ופגע ברכבו. עוד טוען הנתבע 1 כי גרסת התובעת לקרות התאונה עומדת בסתירה קיצונית לגרסה שהעבירה לחברת הביטוח שלה. הנתבע 1 טען כי אינו אחראי לנזקי התובעת והוסיף כי לכתב התביעה צורפו גם נזקים שלא הוכחו. עוד טען הנתבע 1 כי בימים אלה מתנהלת תביעה מקבילה ביחס לאותה תאונה בבית משפט השלום בתל אביב, בגדרה התובעת כאן היא הנתבעת.

הנתבעות 2 ו-3 טענו בכתב הגנתן כי הנתבעת 2 הצטרפה לתאונה קיימת. מטעמי זהירות הוכחשו נזקי התובעת.

אין, אפוא, חולק כי התובעת זכאית כי מי מהנתבעים ישלם את נזקיה. בדיון שהתקיים ביום 27.6.10 לא כפרו נציגי הנתבעים בגובה הנזק. המחלוקת היא בנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2, וכפועל יוצא מכך בין הנתבעות 4 ו-3.

התובעת העידה בבית המשפט כי לאחר ששמעה חבטה ורכבה נהדף לפנים על הרכב שעמד לפניה, שמעה היא "שתיים שלוש חבטות" נוספות. גרסה זו שונה מן האמור בכתב התביעה (שם דובר בחבטה אחת נוספת בלבד), וכן מן האמור בטופס אותו העבירה לחברת הביטוח שלה, הלא היא הנתבעת 4 (שם לא הזכירה התובעת חבטה נוספת כלשהי). התובעת אישרה כי נתבעה בבית המשפט בתל אביב בגין פגיעתה ברכב שעמד לפניה.

הנתבע 1 העיד כי נסע בדרך מפותלת וכאשר הבחין שכלי הרכב עומדים בפקק, עצר את רכבו עצירת חרום מוחלטת. לדבריו, הרכב שנסע מאחוריו פגע בו וכתוצאה מכך נהדף ופגע ברכב התובעת. הוא הרגיש חבטה אחת מאחור בלבד.

הנתבעת 2 לא הגיעה לבית המשפט במועד שנקבע תחילה לשמיעת התביעה (31.5.10), ואף כי הדיון נדחה בשל כך בלבד תוך חיוב הנתבעת 3 בהוצאות התובעת, הנתבעת 2 לא התייצבה גם למועד הדיון הנדחה. לפיכך, גרסתה של הנתבעת 2 לקרות התאונה לא נשמעה.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכל המסמכים שצורפו ובכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות 2 ו-3 במלוא נזקיה של התובעת.

נתבעת 2 לא התייצבה בבית המשפט במועד שנקבע לבירור התביעה, ודי במחדל זה כדי לקבל את התביעה נגדה (וכפועל יוצא מכך גם נגד נתבעת 3).

אך מעבר לכך: גרסתה של התובעת בבית המשפט מתיישבת אמנם עם הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 2 ו-3 (הצטרפות לתאונה קיימת), אולם גרסה זו שונה מן הדברים שרשמה התובעת בטופס הדיווח אודות התאונה לחברת הביטוח שלה (המתיישבים יותר עם גרסת הנתבע 1 מאשר עם טענת הנתבעת 2). כיוון שהנתבעת 2 בחרה לא להעמיד את גרסתה לחקירה נגדית, אי התייצבותה בבית המשפט מעידה על כי נטשה את גרסתה. לפיכך, יש להעדיף את גרסת הנתבע 1, הנתמכת בדברי התובעת בהודעה שמסרה לחברת הביטוח, על פני דברי התובעת בעדותה.

אשר על כן אני קובע כי הנתבעות 2 ו-3 ישאו במלוא דמי הנזק.

עיון בנספחי התביעה שכנעני כי כל סוגי הנזק הוכחו, ועל כן אני פוסק כי הנתבעות 2 ו-3 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סכום של 4,394 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 500 ש"ח.

סך הכול ישלמו הנתבעות 2 ו-3 לתובעת סך של 4,894 ש"ח, בתוך 30 יום מיום ההמצאה. לא ישולם הסכום במועד, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.