אביעד נ' בנק לאומי סניף היכל התרבות ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה קטנה המופנה כנגד הבנק (נתבע 1; להלן – הנתבע) ומנהלת בו (נתבעת 2) על סך 30,000 ₪, וזאת בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו על ידי הנתבעים.

2.ייאמר מיד כי התביעה כנגד נתבעת 2 נמחקה על הסף בהחלטת כב' השופט דותן מיום 23.1.10. במהלך הדיון לפניי, טען התובע כי לא קיבל את החלטת כב' השופט דותן ובתחילה ביקש שאדון גם בעניין הנתבעת 2 אך לאחר מכן הסתפק בדיון בעניין תביעתו כנגד נתבע 1.

3.עוד יש לציין כי הלכה למעשה, תביעה זו קשורה לתביעה שהנתבע הגיש נגד הנתבע וחברה שבבעלותו בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב. התובע הדגיש לפניי, כי הגם שיש דמיון בין העניינים, התביעה שלפניי עניינה בחשבון האישי של התובע בבנק, בעוד שתביעת הנתבע עניינה בחשבון הבנק של החברה של התובע, תביעה אשר במסגרתה התובע נתבע כערב בלבד.

4.כתב התביעה שלפניי הינו על פניו בלתי מפורט. כתב התביעה כולל טענות רבות כנגד נתבעת 2, אשר לטענת התובע ניהלה נגדו מסכת של השפלות והתעללות. ואולם, משסילק כב' השופט דותן את התביעה כנגד נתבעת 2, אין מקום שבית משפט זה ידון בטענותיו של התובע כנגד נתבעת 2 במישור האישי.

5.לגופו של עניין, טענתו העיקרית של התובע היא שהנתבע הפר הסכם של מסגרת אשראי אשר לפיו הוא היה זכאי בחשבונו האישי למסגרת אשראי של 15,000 ₪. התובע טוען כי לא קיבל הודעה מראש על כוונת הנתבע לבטל את מסגרת האשראי, ובהקשר זה הפנה בין השאר להגדרת "גילוי נאות" שצירף מתוך אתר אינטרנט.

6.הנתבע הכחיש את טענות התובע, וציין כי התובע הוא זה אשר הפר את ההסכמות עימו. לטענת הנתבע, הן חשבונו הפרטי של התובע והן חשבון החברה מטעמו נמצאו ביתרות חובה גבוהות מעבר למסגרות המאושרות כאשר כל פניה לתובע להסדרת החוב נתקלה בסירוב. עוד נטען לפניי כי מצבו הכלכלי של התובע היה בכי רע, כאשר בחשבונו נוצרו חובות כתוצאה מסיבות שונות ומשונות, וזאת במשך תקופה ארוכה.

7.הנתבע מציין עוד כי נשלחו מכתבי דרישה לסילוק החוב. הן מכתב מיום 7.9.09 אשר צורף לכתב ההגנה, והן מכתב נוסף מיום 17.8.09 אשר הוגש במהלך הדיון. לעניין מכתב אחרון זה, ציין נציג הנתבע בדיון שלפניי כי מדובר במכתב שנשלח לכתובתו הרשומה של התובע, כפי שהציג אותה לנתבע, אך חזר מהטעם שלא נדרש, ובכך יש להעיד על אופן התנהלותו של התובע.

8.עוד מציין הנתבע כי אף מהאמור בכתב התביעה עולה שהתובע חרג ממסגרות האשראי המאושרות וממילא אין לו להלין אלא על עצמו. הנתבע מוסיף וטוען כי בכתב התביעה אין כל פירוט, ובוודאי לא ראייה לנזקים שנגרמו לתובע, ובנסיבות אלה אף לא ניתן להתייחס לטענותיו בעניין הנזק, שעל פניהם לא הוכחו.

9.במהלך הדיון לפניי, צירף התובע מכתב מחברת לאומי קארד, שבו מצוין כי ביום 17.8.09 התקבלה פנייה מהנתבע לפירעון מיידי של כלל ניצול כרטיסי האשראי שברשותו, והדבר מצביע לטענתו על כך שהנתבע לא נתן לו התראה מוקדמת מספיק לפני ביטול מסגרת האשראי. באשר לטענת נציג הנתבע כי מתוך תדפיס הבנק (נספח 2 לכתב ההגנה) עולה כי התובע חרג ממסגרת האשראי כבר ביום 16.8.09, השיב התובע וציין כי ביום 17.8.08 הופקד שיק מטעמו ועל כן באותו יום כבר לא היתה חריגה ממסגרת האשראי, כאשר החריגה שנוצרה יומיים לאחר מכן נוצרה בשל פניית הבנק לפירעון מיידי של כרטיסי האשראי.

10.על פני הדברים התובע לא הצביע בכתב התביעה על עילת תביעה מבוררת. כאמור, הלכה למעשה, אין מחלוקת כי עובר לפניית הבנק לפירעון של כרטיסי האשראי היה התובע בחריגה ממסגרת האשראי שניתנה לו, ובנסיבות אלה, לא היתה מניעה עקרונית מצד הבנק לפעול בדרך שפעל, בפרט על רקע מכלול היחסים שבין הצדדים.

11.זאת ועוד, כתב התביעה לא כולל פירוט כלשהו, או הוכחה כשלהי בדבר הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבע. במהלך הדיון לפניי הציג התובע את כרטיסי האשראי שבוטלו על ידי הנתבע, וציין כי כיום הוא נאלץ לעבוד באמצעות כרטיס אשראי של בנק הדואר. ואולם, בכך אין ראייה לגרימת נזק לתובע, קל וחומר בסכום הנתבע בתביעה.

12.בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח את תביעתו ואני דוחה אותה.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תש"ע, 17/03/2010 במעמד הנוכחים.

שאול אבינור, שופט

הוקלד על ידי: איריס עמרם