אביטן נ' מכתאר

פסק דין

התובע והנתבע העידו בפניי. לאחר ששמעתי את עדויות שניהם לא שוכנעתי מעבר למאזן ההסתברות כי הנתבע אכן לקח כדים ותמונות מהבניין המשותף. התובע העיד כי הנתבע לא תרם דבר לבית, וכי הוא (התובע) זה שצבע את הבית. ברם, כאשר הגיע לנסיבות בהן לכאורה נלקחו הכדים והתמונות, אז טען לפתע, שאלו הוסרו כאשר הנתבע צבע את הבנין. הטענה שהנתבע צבע את הבנין סותרת את דבריו הראשונים של התובע ופוגעת באמינות שניתן לייחס לעדותו. בנוסף, העובדה שהנתבע צבע את הבנין תומכת לכאורה בטענות שהועלו בהגנה באשר למערכת הכוללת של התנהלות הצדדים עת התגוררו עדיין באותו בית משותף.

בכתב ההגנה פורטה מערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים כאשר נטען שהתובע הוא זה שהתנהג שלא כמצופה מדייר בבית משותף, וכי לאור התנהגותו שהגיעה אף לאירועים אלימים, נאלץ הנתבע לעזוב את דירתו ולעבור לדירה חלופית. אינני נדרשת להכריע האם יש ממש בכל אותן הטענות שכן לצורך הענין שבפניי די בשאלה האם התובע הצליח לשכנע אותי מעבר למאזן ההסתברות כי הנתבע לקח או גנב תמונות וכדים. כאמור התשובה לשאלה זו היא שלילית.

אוסיף כי אף אם היו העדויות מאוזנות, היה דין התביעה להידחות, וזאת משהנטל מוטל על התובע. בהקשר זה, יכל התובע להביא לעדות מי מדיירי הבית כדי להוכיח את טענתו שהיו במקום תמונות אשר נלקחו על ידי הנתבע אך הוא מטעמיו לא הביא מי מאותם עדים וזאת לא להוכחת טענותיו שבתביעה ולא כדי להפריך את הטענות הקשות שהועלו כנגדו בהגנה. בהקשר זה ידועה ההלכה כי כאשר לא מובא עד אשר היה מצופה שיובא לעדות, חזקה כי עד זה לא היה תומך בטענות אותו הצד.

בהמשך לכל האמור:

משמצאתי את עדות הנתבע יותר אמינה;

משבעדות התובע נמצאה אי התאמה וזו לא היתה משכנעת;

משעלה שהתובע אינו זוכר כלל מה היו התמונות שהיו במקום ואף דבר זה לא תרם להתרשמותי מאמינותו;

משלא הובאו עדים שצפו היה שיובאו;

ומשהתרשמותי היא שאין כל סיבה שהנתבע יקח את התמונות ולא יחזירם - אין אני מוצאת איפוא לקבל את התביעה, וזו נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 150 ₪.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.

ענת זינגר, שופטת

הנתבע: אין לי התנגדות שהתובע יתרום את הוצאות המשפט.