אביטן ואח' נ' איסייב ואח'

פסק דין

1.התובע הוא בעלים של חנות הנמצאת ברח' הנשיא בחדרה.

הנתבע 1 שכר את החנות מהתובע והנתבעים 2 ו- 3 ערבו להתחייבויותיו של הנתבע 1 על פי הסכם השכירות.

2.בכתב התביעה טען התובע כי ביום 2/10/11, לפני תום מועד השכירות, מסר לו הנתבע את מפתחות המושכר, וביום 1/11/11 השכיר התובע את החנות לשוכרת חדשה.

על פי הנטען בכתב התביעה הגיע הנתבע לחנות ביום 3/11/11 ודרש מהתובע סכום של 15,000 ₪, סכום שלטענת הנתבע הגיע לו בשל השיפוצים שביצע בחנות. הנתבע איים על התובע ותקף אותו והתובע נאלץ להזמין ניידת משטרה.

לטענת התובע לאחר שעזבה הניידת את המקום נכנסו הנתבע, ביחד עם אביו ואחיו, לחנות כשהם פורצים אותה בכח ומוציאים החוצה את הדיירת המבוהלת יחד עם ציוד שלה שהיה מסודר בחנות ולאחר מכן ביצע הנתבע "לינץ של ממש" במושכר והרס ושבר את כל עבודות השיפוצים שהיו בו.

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מהנתבעים את עלות הנזקים שנגרמו במושכר, 39,895 ₪ בתוספת מע"מ. עוד טען התובע כי על הנתבע לפצות אותו בגין עגמת הנפש שגרם לו במעשה התקיפה והפריצה למושכר, ובגין הפגיעה בפרטיותו. בסה"כ טען התובע כי הוא זכאי לקבל מהנתבע סכום של 400,000 ₪, אך לצרכי אגרה העמיד את התביעה על 200,000 ₪ בלבד.

3.הנתבעים הכחישו את כל טענות התובע.

לטענתם, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט, בבחינת "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה". לטענת הנתבעים התובע, בחוסר תום לב, השכיר את החנות לצד שלישי עוד טרם שתמה תקופת השכירות של הנתבע והעביר את החזקה בחנות לצד ג' תוך כדי תקופת השכירות של הנתבע. כאשר התבררה עובדה זו לתובע הגיש את התביעה הנוכחית, כשהוא מעלים מבית המשפט עובדות רלבנטיות ובכלל זה את העובדה שהנתבע חולה במחלת ניוון שרירים קשה ואין לכן שחר לטענה כאילו תקף את התובע.

הנתבעים טענו כי התובע הוא שנהג באלימות כלפי הנתבע ודחף אותו וכתוצאה מכך נזקק הנתבע לטיפול בחדר המיון ונגרמו לו נזקים נפשיים והוא אף הגיש תלונה כנגד התובע.

4.הנתבע הגיש תביעה שכנגד כנגד התובע ודרש בה החזר של חודשיים דמי שכירות, בגין השכרת החנות לצד שלישי לפני תום תקופת השכירות שלו בחנות ובסה"כ 4,400 ₪. עוד דרש פיצוי בסך של 5,600 ₪ בגין ציוד שהיה שייך לו ונהרס כתוצאה מכניסת הדיירים האחרים לחנות וכן פיצוי בסכום של 40,000 ש"ח בגין התקיפה והדחיפה שתקף אותו התובע.

5.ביום 2/5/13 נשמעו הראיות.

התובע העיד לבדו והציג, כראיה מטעמו, את חוות הדעת של השמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעים ויתרו על חקירת השמאי.

הנתבע 1 והנתבעת 3 העידו בעצמם ובנוסף העיד מטעמם אחיו של הנתבע 1, מר איסייב גדי.

6.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים אני מחליטה לדחות את התביעה שהגיש התובע.

עדות התובע היתה עדות יחידה של בעל דין ולא מצאתי כי די בה כדי להוכיח את טענות התובע, כפי שפורטו בכתב התביעה.

עדות התובע היתה מתחמקת ודי לעיין בחקירתו הנגדית, בעת שנשאל אם נכון הדבר שהנתבע שילם לו את מלוא דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות, שהסתיימה ביום 30/11/11. תשובות התובע בעניין זה היו מתחמקות באופן מובהק ורק לאחר שאלות רבות, ותשובות מתחמקות רבות, הואיל התובע להודות כי הנתבע אכן שילם לו עבור שנת שכירות תמימה, שאמורה היתה להסתיים ביום 30/11/11.

מעבר לרושם השלילי שהותירה עדות התובע, התובע גם נמנע מלהביא עדים רלבנטיים (כפי שיפורט להלן) ועובדה זו מערערת עוד את מהימנותו ומביאה אותי למסקנה כי לא עלה בידו להוכיח את תביעתו.

7.אין, למעשה, מחלוקת על כך שהתובע קיבל מהנתבע את מפתחות החנות, עוד טרם שהסתיימה תקופת השכירות, וזאת ביום 2/10/11, כחודשיים לפני תום השכירות. המחלוקת היא בשאלה באילו נסיבות נמסרו המפתחות לתובע.