אביטל נ' פנחס ואח'

פסק דין

1.בתאריך 28.3.12, ביציאה מכביש מס' 4 לכיוון כביש מס' 2 (אחרי צומת נחל חדרה), ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג שברולט מ.ר. 26-804-14 (להלן: "השברולט") לבין שני כלי רכב נוספים – יונדאי מ.ר. 13-566-74 בה נהג נתבע 1 ואשר היתה מבוטחת באותה עת על ידי נתבעת 2 (להלן: "היונדאי") ודייהטסו מ.ר. 47-476-67 בה נהג נתבע 3 ואשר היתה מבוטחת באותה עת על ידי נתבעת 4 (להלן: "הדייהטסו").

2.הצדדים אינם חלוקים ביניהם על עצם קרות התאונה ואולם בעוד התובע טוען כי בעקבות עצירת השברולט בשל בעיה מכנית התנגשו בו היונדאי והדייהטסו בזו אחר זו מאחור, טוען נתבע 1 כי במהלך נסיעתו בכביש הוא הבחין בשברולט כשהיא נוסעת לאחור. לגרסתו, משהאט את מהירות נסיעתו עקב כך, התנגש נתבע 3 ביונדאי עם הדייהטסו, מאחור.

נתבע 1 טוען כי נתבע 3 הגיח מאחוריו במהירות רבה אשר כתוצאה ממנה נהדפה היונדאי קדימה ולעבר השברולט ופגעה בה.

נתבע 3 מוסר תיאור שונה לאופן בו ארעה התאונה וטוען כי כתוצאה מבלימה פתאומית של השברולט, התנגשה בה היונדאי אשר הגיחה לפתע במהירות. לטענת נתבע 3, כתוצאה מכך "קוצר טווח בלימת הדייהטסו וכך נוצרה התאונה".

3. חשוב לציין כי רק בתחילת הדיון הראשון שהתקיים בפני בתביעה זו עוד ביום 27.1.13, הסתברה זהותו של נתבע 3 כמי שנהג בדייהטסו ובעקבות כך תוקן כתב התביעה בהוספת שמו. עוד התברר בהמשך כי כנגד אותו נתבע 3 אשר התייצב לדיון הבא שהתקיים בפני ביום 9.5.13, הוגש בעקבות התאונה נשוא תביעה זו כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחדרה וכי בבית משפט השלום בתל אביב תלויה ועומדת תביעת שיבוב בין הנתבעות 2 ו-4.

במצב דברים זה הוריתי על דחיית הדיון בגוף התביעה עד לאחר שיסתיים ההליך בתיק התעבורה.

ביום 24.11.13 הודיע התובע לבית המשפט כי נתבע 3 הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. ואכן מפרוטוקול הדיון שהתקיים בעניינו של נתבע 3 ביום 10.11.13 בת"ד (חדרה) 1734-08-12 מדינת ישראל נ' קבלה, עולה כי במועד זה הוא הורשע בהעדרו בעבירה העיקרית של נהיגה בחוסר זהירות לאחר שלא התייצב לדיון על אף שזומן אליו כדין. עיון בכתב האישום נשוא הרשעה זו מלמד כי נתבע 3 הואשם בכך שלא שמר על רווח מספיק מהיונדאי, פגע בה והדפה אל השברולט אשר עמדה בכביש בעקבות בעיית מנוע.

4.לדיון האחרון שהתקיים בפני ביום 30.1.14 התייצבו התובע, נתבע 1 ונציגי הנתבעות 2 ו-4.

נתבע 3 לא התייצב ולא הודיע על כך לבית המשפט מבעוד מועד. נציג נתבעת 4 ביקש למסור

בשמו כי אי התייצבותו נובע משהותו בבית חולים עם בתו.

לנוכח הזמן הרב שחלף מאז התאונה ומאז הגיש התובע את תביעתו בתיק זה ועל מנת שלא

לשלח את הצדדים שהתייצבו לדיון פעם נוספת כלעומת שבאו, החלטתי לשמוע את

עדויותיהם של התובע ונתבע 1 ובסיומו של הדיון הוריתי על המצאת תיק המשטרה אשר נפתח בעקבות התאונה לידי, ובהמשך התיק אכן הונח בפני.

צו דומה ניתן עוד קודם לכן על ידי בית משפט השלום בתל אביב במסגרת תביעת השיבוב, וזו – כך מסתבר - הוכרעה לאחרונה, ביום 20.3.14, לאחר שבית המשפט שמע בה את עדויותיהם של שלושת הנהגים.

5.בפסק הדין שניתן בתביעת השיבוב העדיף כב' השופט רונן אילן את גרסת התובע על פני גרסתו של נתבע 1, דחה את הודעת צד ג' שהוגשה נגד התובע על ידי נתבעים 3 ו-4 וקבע כי נתבע 1 נהג ביונדאי בחוסר זהירות, לא הבחין בשברולט מבעוד מועד ולכן לא הספיק לבלום ופגע בה. עוד קבע כב' השופט אילן כי רק לאחר פגיעה זו פגעה הדייהטסו בה נהג נתבע 3, בחלקה האחורי של היונדאי וכי גם נתבע 3 כשל באי שמירת מרחק ובנהיגה בחוסר זהירות (ר' ת"א (ת"א-יפו) 25182-01-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב קבלה ואיילון חברה לביטוח בע"מ נ' צד ג' – ליאור אביטל).

6.עיון בתיק המשטרה מלמד על כך שבהודעה שנגבתה מהתובע מס' ימים לאחר התאונה

(ביום 1.4.12) הוא טען כי היונדאי היתה זו שפגעה בשברולט מאחור וכי פרט לפגיעה זו

הוא לא הרגיש פגיעה נוספת, למרות ששמע את פגיעת הדייהטסו ביונדאי.

גם כעבור כחודש, ביום 7.5.12, כשמילא את טופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח שלו, תיאר התובע את התרחשות התאונה באופן דומה: "...רכב יונדאי פגע בי. מיד לאחר מכן היונדאי נפגעה על ידי הדייהטסו".