אביטבול נ' בוקובזה ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת מ.ר. 97-504-64 (להלן: "הרכב"). בכתב תביעתה, טענה התובעת כי ביום 20.11.09 נהגה היא ברכב הנ"ל בכביש החוף לכיוון צפון. התובעת הגיעה לעומס תנועה, האטה נסיעתה, ואז נשמע קול התנגשות בין שני רכבים, שבדיעבד הסתבר לה, כי אלה היו ג'יפ מסוג אודי קיו שבע (להלן :"הג'יפ") שנסע מאחוריה לבין רכב פרטי מסוג אודי מ.ר. 97-213-18 (להלן: "רכב הנתבע") נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע"). לטענת התובעת, חרף ההתנגשות בין רכב הנתבע לבין הג'יפ, הצליח נהג הג'יפ לפנות ימינה ורכב הנתבע התנגש ברכבה בחלקו האחורי.

2.לטענת התובעת, נגרם לרכב נזק, והפסדיה הישירים שנגרמו כתוצאה מן התאונה הם הנזקים שלהלן: 1,056 ₪ בגין השתתפות עצמית שנאלצה לשלם למבטחת הרכב וסכום נוסף בגין השתתפות עצמית בירידת ערך, ובסך הכל שילמה התובעת למבטחת הרכב סך 2,216 ₪ - כמפורט במכתב איילון חברה לביטוח שביטחה את הרכב, המצורף כנספח א' לכתב התביעה. לטענת התובעת על הנתבע והנתבעת מס' 2 מי שביטחה את רכב הנתבע מפני נזקי רכוש לצד ג', לפצותה בגין הסכום הנ"ל.

3.בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, טענו הם כי נזקי התובעת מוכחשים. כמו-כן הכחישו הנתבעים כל קשר סיבתי בין התאונה הנטענת לבין הנזק לו טוענת התובעת.

4.בפניי העידו התובעת; הגב' אלן בן חמו - שלטענתה נסעה ברכב בו נהגה התובעת בעת התאונה; אבי התובעת - מר אברהם אביטבול והנתבע.

5.בעדותו טען הנתבע, כי רכבו התנגש בג'יפ ולאחר מכן הוא איבד את ההכרה (עמ' 3 שורה 10 לפרוטוקול) וכי רכבו לא התנגש כלל ברכב בו נהגה התובעת (עמ' 3 שורות 14-16 לפרוטוקול). לפיכך, ומשטענת הנתבע היא כי לא היה מגע בין רכבו לבין הרכב בו נהגה התובעת, הרי יש לדחות התביעה כנגד הנתבעים.

6.מאידך,התובעת והעדה מטעמה - הגב' אלן בן חמו, העידו בפניי כי רכב הנתבע התנגש בג'יפ תחילה ולאחר מכן הוא התנגש ברכב בו נהגה התובעת (עמ' 1 שורות 19-20 לפרוטוקול). בנוסף, טוענת התובעת, כי יש לייחס טענת הנתבע, לפיה רכבו לא התנגש ברכב בו היא נהגה, לעובדה שהנתבע עצמו העיד כי הוא איבד הכרה לאחר התאונה (עמ' 1 שורות 21-21 לפרוטוקול). אף העדה בן חמו מעידה, כי התובעת הספיקה לבלום הרכב ואז היא שמעה התנגשות שלאחריה התנגש רכב הנתבע ברכב בו נהגה התובעת; וכי לאחר שיצאה מן הרכב ראתה כי הנתבע "מחוסר הכרה" (עמ' 2 שורה 26 לפרוטוקול).

7.החלטתי לתת אמון בגרסת התובעת והעדה בן חמו. גרסתן מוצאת עיגון בדו"ח פעולה שערך שוטר שהגיע למקום התאונה, ת/1, בו מתוארים הרכבים שניזוקו עקב התאונה. בדו"ח מציין השוטר כי הוא ראה רכב הנתבע כאשר "מכסה המנוע מעוך" ורכב דייהטסו סיריון (רכב התובעת) בנתיב השמאלי "כאשר תחתית הפגוש האחורי מעוכה". השוטר גבה הודעה "ספונטנית" מחברתה של התובעת שנסעה עימה ברכב וכך נרשמו הדברים ע"י השוטר: "לדברי חברתה של הנהגת הן נפגעו מאחור ע"י רכב כלשהו, לא בטוחה ע"י מי אולי ע"י A6".

8.הדברים האמורים בת/1, המהווה דו"ח המתאר את זירת התאונה, תומכים בדברי התובעת וחברתה בן חמו – ומשכך, החלטתי לקבל גרסתן.

9.באשר לנזק שנגרם לתובעת – הגישה התובעת מכתב חברת איילון, ממנו אני למד כי לתובעת נגרמו ההפסדים הנתבעים בתביעתה בגין השתתפות עצמית ששילמה לחברת הביטוח שביטחה הרכב בביטוח מקיף.

10.לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך 2,216 ₪. לסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

11.הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.לנתבעים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.