אבידן נ' עוז

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 16/9/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב, הוא רכב על קטנועו ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן בנתיב הימני. במהלך נסיעתו כאמור, סטה לפתע רכב הנתבע אשר עמד בפקק בנתיב השמאלי, לתוך נתיב נסיעתו במפתיע. הוא ניסה לצפור לו על מנת להתריע על קיומו, סטה לימין ואז עקף את הנתבע , השתלב בנתיב לפניו ובלם כי עמדה לפניו מכונית. לטענתו, עת בלם כאמור, פגע בו רכב הנתבע מאחור בלוחית הרישוי של הקטנוע, הדפו לפנים והוא נפל עם קטנועו לכיוון ימין . לטענת התובע, לקטנוע נגרמו נזקים ובנסיבות האמורות, משהאחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע הרי שעליו לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לקטנועו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבע, במועד הנקוב הוא נסע בפקק בנתיב הימני, התובע נסע במפרץ אוטובוס מימין ומשום שהיה אוטובוס אשר חסם את דרכו, בלם וניסה להשתחל לפני רכבו , אגב כך שרט קלות את כנף רכבו ואז נפל אל מול הרכב. לטענת התובע, אך במזל והואיל ונסע לאט ובפקק, בלם ולא פגע כלל בקטנוע התובע. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע , הנתבע וכן, עד מטעמו מר מרדכי גלזר אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לקטנוע התובע וכן, תמונות מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

ראשית, מלבד עדותו לא הציג התובע כל ראייה אובייקטיבית בתמיכה לגרסתו וזאת, מלבד תמונות הנזק אשר עיון בנזק הנחזה בהן מעלה כי הוא עולה בקנה אחד עם כל אחת מן הגרסאות ומשכך, אין בו בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכאן או לכאן. עדותו של התובע, הינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין , עליה חל האמור בסעיף 54א' לפקודת הראיות ולא מצאתי טעם להעדיפה על פני עדות הנתבע.

יתרה מכך, גרסתו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון- כך התובע טוען כי כשהבחין בנתבע מתפרץ לנתיבו , סטה לימין , עקף אותו , השתלב לפניו ובלם הואיל והיה רכב בנתיב . בנסיבות בהן קיים מפרץ אוטובוס מימין, בו עשה התובע – לטענתו - שימוש לשם עקיפת הנתבע אשר התפרץ לנתיבו, לא ברור מדוע בחר התובע לשוב ולהשתלב בנתיב לפני הנתבע ולבלום לפניו וזאת, תחת להמשיך בנסיעה עד לעצירה במפרץ האוטובוס או לעצור בו ללא כל פגע. בנסיבות אלו, הגיונית יותר גרסת הנתבע ולפיה, התובע נסע מלכתחילה במפרץ האוטובוס והשתלב לנתיב לפניו משלא היתה לו ברירה הואיל ואוטובוס חסם את המשך נסיעתו במפרץ האוטובוסים.

זאת ועוד, גרסת הנתבע נתמכה בעדותו של עד נוסף – מר מרדכי גלזר ושתי העדויות היו קוהרנטיות באשר להילך התאונה באופן שבו המשקל המצטבר שלהן גבוה מהמשקל אשר ניתן לייחס לעדותו היחידה של התובע.

לאור האמור ומשלא הרים את התובע את הנטל להוכחת תביעתו, דין תביעתו להדחות.