פסק דין
תביעות הדדיות – של התובעים להשבת שכר טירחה אשר שולם לנתבעת הואיל ולטענתם הפסיקה במפתיע את ייצוגם של התובעים, ושל הנתבעת להשלמת תשלום שכ"ט ראוי בגין העבודה אשר בוצעה על ידה.
לשם הנוחיות יכונו להלן התובעים , הם גם הנתבעים שכנגד:"התובעים" והנתבעת, היא גם התובעת שכנגד :"הנתבעת".
לטענת התובעים, כפועל יוצא מעיכוב במסירת החזקה בדירה אשר רכשו, נדרשו לייצוג משפטי בתביעה כנגד הקבלן אשר בנה את דירתם. לאחר חיפושים, החליטו להתקשר עם הנתבעת על מנת שתכין בעבורם תביעה ותייצגם בהליכים האמורים. לטענת התובעים, בין הצדדים נחתם הסכם המסדיר את הייצוג וכן, את שכר הטירחה בגין הייצוג ובהתאם להסכם זה שולם לתובעת סך של 12,760 ₪ בעשרה תשלומים . לטענת התובעים, היחסים בין הצדדים היו מצוינים, בין הצדדים התקיימו פגישות – כולן על מי מנוחות, התובעת הכינה בעבורם טיוטת כתב תביעה אשר הועברה לעיונם להערותיהם ולמרות זאת– ימים ספורים לאחר קיום פגישה נוספת באווירה טובה בין הצדדים – הודיעה להם הנתבעת במפתיע כי היא מפסיקה את ייצוגם. התובעים ניסו לדבר על ליבה ולשכנע אותה לחזור בה מהחלטתה זו ואולם, הנתבעת סירבה וביקשה אותם להגיע למשרדה על מנת לקבל בחזרה את החומר המשפטי אשר הוכן בעבורם ו/או נמסר על ידם. לטענת התובעים, משניסיונותיהם לשנות את "רוע הגזירה" לא הועילו, דרשו מהתובעת, לכל הפחות, את החזר מלוא שכר הטירחה אשר שולם לה על ידם ואולם, הנתבעת השיבה להם רק 8 שיקים מעותדים אשר היו בידה וסירבה להשיב סך 2,552 ₪ בגין שיקים אשר כבר נפדו.
לטענת התובעים, משהפסיקה הנתבעת את ייצוגם ללא כל הצדקה ובנסיבות כמתואר לעיל, הם זכאים להשבת מלוא התמורה אשר שולמה על ידם – דהיינו הם זכאים להשבת סך 2,552 ₪.
זאת ועוד, לטענת התובעים , כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעת נגרם להם נזק הנובע מאובדן הזמן אשר הושקע על ידם בטיפול מול הנתבעת במשך 10 חודשים בהם נמשך הקשר בין הצדדים וכן, מהעיכוב בהגשת התביעה כנגד הקבלן. התובעים מעמידים את הפיצוי הנדרש בגין אובדן הזמן ועוגמת הנפש אשר היתה מנת חלקם על סך של 5,000 ₪.
לטענת הנתבעת, אמנם פנייתם הראשונה של התובעים היתה בחודש יולי 2009 ואולם,בתחילה התקיימו בין הצדדים מספר פגישות יעוץ ותו לא – בגינן ,לפנים משורת הדין, לא גבתה הנתבעת מאת התובעים שכר כלשהו וזאת, על אף שהדבר מקובל במשרדה . לטענת הנתבעת, התובע התלבט באם לשכור את שירותיה והיא היתה זו אשר ניסתה להאיץ בו לפעול . לטענת הנתבעת רק ביום 14/1/10 החליטו התובעים לשכור את שירותיה ומשכך, במועד זה נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את השירות ואת שכר טירחתה. לטענת הנתבעת היא למדה את החומר וכבר ביום 15/2/10 העבירה אל התובעים טיוטת כתב תביעה בת 15 עמודים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאורך כל ההתקשרות הביע בפניה התובע חוסר אמון ומספר פעמים אף ביקש כי יצטרף לייצוג עורך דין נוסף מלבדה . לטענתה , לאחר קבלת כתב התביעה העביר אליה התובע שורה של הערות וזאת, באופן מזלזל וכאשר הוא פוגע שוב ושוב בכבודה באופן בו הוא מעביר את ההערות. לטענת התובעת היא ניסתה להבליג ואמנם להמשיך ולקיים את התקשרות על מי מנוחות וברוח טובה ואולם, התובע לא חדל והמשיך לפגוע בה בהערותיו וכן, להביע בפניה חוסר אמון ביכולותיה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובע העביר אליה שורה של הערות "מקצועיות" – אשר לטעמה לא היו נכונות ומתאימות ומשכך, התעוררו בינהם גם ויכוחים לגופם של דברים באשר לדרך הניהול הנכונה של ההליכים מבחינה משפטית. לטענת הנתבעת , בסיכומו של דבר משהגיעו מים עד נפש, הודיעה לתובע כי בנסיבות בהן הוא מגלה כלפיה חוסר אמון , הרי שאולי מוטב שדרכיהם ייפרדו. לטענת הנתבעת התובע קפץ על הצעתה כ"מוצא שלל רב" והשיב לה באופן מיידי כי הוא מגיע עוד באותו יום על מנת לקבל בחזרה את החומר אשר מסר לה. לטענתה התובע אמנם דרש במעמד זה את מלוא התמורה אשר שולמה לה על ידי התובעים ואולם, הואיל והשקיעה עבודה מרובה בתיק ובנסיבות סיום ההתקשרות – הנובעות כאמור מהיחס המזלזל וחוסר האמון אשר להם זכתה מאת התובע – סברה כי הינה זכאית להותיר בידיה לפחות שכר זה.
לטענת הנתבעת , לאור שעות העבודה הרבות אשר הושקעו על ידה במסגרת הטיפול בתיק, לא זו בלבד שאין התובעים זכאים להשבת סך 2,555 ₪ אשר שולם על ידם ונותר בידה, אלא שהיא זכאית לשכר טירחה ראוי בשיעור העולה על הסכום האמור ומשכך, היא זכאית מאת התובעים לתוספת שכר בסך 5,000 ₪ . אשר על כן, עותרת הנתבעת , במסגרת תביעתה הנגדית לתשלום תוספת השכר כאמור.
בדיון אשר התקיים בפני , העידו התובעים והנתבעת וכן, הוצגו לי על ידי הצדדים, הסכם שכר הטירחה בין הצדדים ,תחלופת דואר אלקטרוני בינהם ונספחי כתבי בי-דין.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות ובכתבי בי-דין , הנני מוצאת כי דין התביעות ההדדיות להדחות והכל מטעמים כפי שיפורטו להלן.
תחילה, באשר למועד תחילת הטיפול בפועל בתובעים, הרי שהנני מקבלת לענין זה, טענתה של הנתבעת ובהתאם לה ההתקשרות בין הצדדים החלה בפועל רק בינואר 2010 . תמיכה לאמור ניתן למצוא בכך שאמנם הסכם ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביום 14/1/10. זאת ועוד, עיון בתחלופת הדואר האלקטרוני בין הצדדים מעידה על כך, שאמנם כטענתה ב- 2/8/09 פנה אליה התובע וביקש חומר משפטי בעניינו, ומסר לה כי לוקח לו זמן לבדיקת הענין ומשכך, הוא מבטל פגישה אשר נקבעה בין הצדדים. בהמשך ביום 24/8/09 , יוזמת הנתבעת פניה אל התובע במסגרתה הוא נשאל על ידה מה קורה עם תביעת הקבלן וכן, היא מוסרת לו כי הפגרה עתידה להסתיים וניתן לקדם הנושא ולאחר מועד זה, הקשר בין הצדדים מתחדש כאמור רק בתחילת שנת 2010. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם ההתקשרות בפועל בין הצדדים החלה באמצע ינואר 2010 ונמשכה עד להפסקתה באמצע מרץ 2010 , דהיינו נמשכה כחודשיים בלבד.
באשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, הרי שמצאתי כמהימנה עדות הנתבעת ובהתאם לה , הפסקת ההתקשרות נבעה מחוסר אמון וזלזול אשר הפגין כלפיה התובע.
אציין כי ביטוי לחוסר האמון האמור ניתן למצוא בתחלופת הדואר האלקטרוני בין הצדדים.
כך,במסגרת פנית התובע אל הנתבעת מיום 21/2/10 מעביר התובע את טיוטת כתב התביעה אשר נשלח לו על ידי הנתבעת , תחת שבט ביקורתו בצורה בוטה ופוגענית ולשם ההדגמה הוא נוקט בביטויים כדלקמן: "עיינתי בתביעה. היא לא טובה. משרד החברה "יאכל אותנו בלי מלח" . זה יותר סיפור לעיתון. זה לא חד וברור. אין פסיקה תקדימית. אין סעיפי חוק, ואין התייחסות מספקת לחוזה ולהפרה כבר מההתחלה... אני מזהיר – המשרד שלהם חזק"...כמו כן, אבקש לערך עו"ד נוסף כמובטח וברצוננו לפגוש בו".
הנני סבורה כי - בכל הכבוד – יש דרך ראוייה להעביר ביקורת ודרך זו של השתלחות בנתבעת חורגת ממנה ויש בה בכדי לשלול טענת התובע באשר לאווירה נעימה בין הצדדים. זאת ועוד, מהביקורת גופה נמצאנו למדים כי אמנם, כטענת הנתבעת, הביע כלפיה התובע חוסר אמון וכן, דרש צירוף עורך דין נוסף ליצוג התובעים.
התובע שב על דרישתו האמורה גם בהודעת דואר אלקטרוני, אשר נשלחה אל הנתבעת ביום 14/3/10- מועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים במסגרתה שב וטען כלפי הנתבעת:"כמו שהובטח לי אבקש שיעורב בענין גם העו"ד שפגשתי אצלך בזמנו."
יתרה מכך, חוסר האמון של התובע בנתבעת בא לידי ביטויו גם במסגרת עדותו בפני בית המשפט , באשר התובע העיד, בעמ' 3 לפרוטוקול:
"לשאלת ביה"מ, אם הרגשתי כזה אמון בנתבעת מדוע דרשתי עו"ד נוסף לתביעה, אני משיב כי כל אדם ומצבו הנפשי, אני מכיר את המשרד של הקבלנים והם מאוד חזקים, אני ראיתי את נטלי והיא צעירה, היא בת 26 , אני יכול להיות אביה, במפגש הראשון או השני איתה היא הביאה עו"ד נוסף, גבר מנוסה, בוגר יותר, עושה רושם של בן 45 הוא נסח ביטחון. היא אמרה לי שבהמשך הדרך או לקראת סיום המשפט הוא ילווה אותנו, כך אני חשבתי, אז אני ביקשתי אותו. זה בא מחוסר הביטחון שלי, אני רציתי להיות יותר מבוצר, יותר מוגן, לקבל ייעוץ משפטי יותר טוב, או יותר מלא או נוסף. זה בא מתוך מצוקה"
ובהמשך:
"ש. תיארת מצב של חשש , לא הרגשת בטוח, ממה נבע חוסר הביטחון?