פסק דין
התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין טענת התובעת כי הנתבעות הפרו התחייבויותיהן והבטחותיהן כלפיה, וזאת בהתאם לטענותיה כפי שתובאנה בהמשך הדברים.
להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט:
לטענת התובעת, ביום 8/8/07 היא רכשה כרטיסי טיסה אצל נתבעת מס' 2, כאשר יעד הנסיעה היה גרמניה לצורך שהייה של 5 ימים וחזרה לישראל. יש לציין כי בעת ביצוע העסקה עם נתבעת מס' 2 ציינה התובעת בפני נציגת האחרונה כי היא בחורה יהודיה ודתית השומרת שבת, אשר על כן ביקשה כי זמני הנסיעות ייקבעו בהתאם לעובדה זו. התובעת אמורה הייתה להמריא ליעדה ביום 12/8/07 ולשוב לארץ ביום שישי, 17/8/07, כשעתיים לפני כניסת השבת. ביום החזרה לארץ, כשעתיים לפני ההמראה, התברר כי הטיסה מהנובר לשוויץ (טיסת הקישור לישראל) בוטלה וכי הנתבעת מס' 1 תדאג לחלופות מתאימות לנוסעים, אך אף אחת מהחלופות שהוצעו לתובעת לא הביאו בחשבון את עובדת היותה שומרת מצוות. בינתיים בזמן זה, בישראל, הוריה של התובעת פנו ישירות אל הנתבעת מס' 2 על מנת לנסות ולהסדיר את העניין. נציגה מטעם האחרונה, חיה, טענה כי צג המחשב שלה מראה כי הטיסה לא בוטלה והיא מתקיימת כמתוכנן וייתכן כי התובעת איחרה את הטיסה. לתובעת הוצעו שלושה יעדים אליהם תוכל לטוס: פריז, לונדון ורומא. יוער כי, במקביל, הורי התובעת המשיכו בניסיונם לעזור ולמצוא פתרון, אך כזה לא הגיע מנתבעת מס' 2. בסופו של דבר, התובעת טסה לרומא וכאשר הייתה בדרכה לשם, הוריה קיבלו הודעה מהנתבעת מס' 2 כי ישנה טיסה לברלין ומשם לישראל, אך כאמור היה זה כבר מאוחר מדי. נציגת הנתבעת מס' 2 סיימה את מאמציה בטענה שמכאן והלאה אין באפשרותה לעזור עוד. ברומא, במאמצים רבים דרך הקהילה היהודית, הצליחה התובעת לדאוג לעצמה למקום לינה. נתבעת מס' 1 הודיעה לתובעת כי סודר לה מקום בטיסה מרומא לישראל ביום שני 23/8/07, אשר על כן הגיעה התובעת לשדה התעופה באותו יום ושם נאמר לה כי אינה רשומה בספר הטיסות ועל כן אין באפשרותם לאפשר לה עלייה למטוס. לאחר ויכוחים רבים, הבינה התובעת כי היא לא תגיע לישראל גם ביעד השני המתוכנן. אשר על כן הפעילה התובעת את משפחתה בישראל ואלה יצרו קשר עם קרובים ומכרים בחו"ל המקושרים עם מנכ"ל אל-על. לאחר כמחצית השעה נאמר לתובעת כי היא נמצאת בעדיפות ראשונה לעלות למטוס ואכן השיגה התובעת את מבוקשה והצליחה לעלות לטיסה מרומא לישראל. עוד יודגש, כי הורי התובעת נאלצו להאריך לתובעת את ביטוחה הרפואי מאחר והשהות הייתה מתוכננת ל-5 ימים ועקב העיכובים אשר תוארו לעיל, שהות התובעת הוארכה ב-4 ימים. יוער כי התובעת נתקלה בקשיים נוספים אשר נבעו מעצם הימצאותה בארץ זרה - שפה שאינה מוכרת לה, אי יכולת התקשרות ישירה, התובעת חשה עצמה כ"עני העומד בפתח", לא היה ברשותה כסף כך שהייתה נתונה לחסדיהם של אנשי הקהילה, וכיו"ב ועל כן הסתגרה בדירה בה ניתן לה לשהות במשך ארבעה ימים.
נתבעת מס' 2 ו/או מי מטעמה וכן הנתבעת מס' 1 ו/או מי מטעמה לא יצרו כל קשר עם התובעת על מנת להציע לה מקום ללון או למצער לבדוק שסידוריה של התובעת עלו יפה.
לתובעת נגרם נזק כספי כתוצאה משיחות טלפון רבות אשר נאלצה לבצע. בזמן זה התובעת הפסידה 3 ימי עבודה ואף ריאיון עבודה בישראל. בנוסף נגרמו לתובעת נזקים רבים, כגון עוגמת נפש רבה, הפסד כסף רב ומתח ולחץ אשר ליוו הן את התובעת והן את בני משפחתה לאורך השהייה המתמשכת.
טרם הגשת תביעה זו, פנתה התובעת בכתב אל הנתבעת מס' 2 וזו האחרונה טענה כי אינה אחראית לביטול הטיסה ועל כן העבירה את פניית התובעת לנתבעת מס' 1.
יש לציין ולהדגיש כי אין בתגובות הנתבעות ולא כלום, שכן זיכוי/שובר בסך 200$ אשר הוצע לה לשימוש בשירות הנתבעת מס' 1 ומוגבל לשנה אינו עולה בקנה אחד עם העוול הרב אשר נגרם לתובעת.
בבית המשפט הוסיפה התובעת בנוסף על הנטען לעיל כי כאשר תכננה נסיעתה להנובר, גרמניה, טיפלה בה נציגה מטעם נתבעת מס' 2 והן קבעו כי חזרתה לארץ תהיה ביום שישי. באותו היום היא הגיעה לשדה התעופה ב-3:30 בבוקר, ראתה שהתור לטיסתה מתארך והתברר לה כי הטיסה בוטלה מטעמי ביטחון.
באותו שלב נוצרה הבעיה כיוון שהיה זה יום שישי והיא בחורה דתייה שאינה יכולה לנסוע בשבת. כשהסבירה זאת לפקידה, התייחסה אליה האחרונה כאל "עוף מוזר" והציעה לה שלושה יעדים אליהם תוכל לטוס: פריז, לונדון ורומא, חלף היעד המקורי. היא ניסתה לאתר אנשים שהיא מכירה על מנת שתוכל להתארח אצלם משום שלא סופק לה כל פתרון אחר.
לטענתה, נתבעת מס' 2 טענה שניסתה לספק לה פתרון לעניין ע"י טיסה אחרת שנחיתתה הייתה בשעה 1:30 בליל שישי ולכן כל פתרון שהעלו לא התאים לה.
תביעתה היא בשל עוגמת הנפש שלה, חוסר אמינותן של הנתבעות, הפגיעה בחופש הדת שלה, הוצאות על שיחות טלפון וכן הפסד ריאיון העבודה. כמו כן, כאשר הוריה ביצעו את השיחות בארץ מול נתבעת מס' 2, לאחר ביטול הטיסה, נאמר להם כי שעת הטיסה לא מופיעה והיא נפגעה מכך שהציגו אותה כשקרנית.
האפשרות להישאר בהנובר לא הוצעה לה אך גם אפשרות זו, להישאר יום נוסף, לא הייתה אפשרית מבחינתה. לטענתה, היא הסתגרה 4 ימים מבלי לצאת, נותרה ללא כסף כמעט משום שהטיול היה מתוכנן ל-5 ימים וזיכרון החופשה הנהדרת שחוותה, נשכח ממנה.
על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל לוח הטיסות המתוכנן, אל פוליסות הביטוח הרפואי, אל העתק תגובת הנתבעת מס' 2, אל העתק תגובת הנתבעת מס' 1 (באנגלית ובתרגום לעברית), אל פירוט שיחות ואל קבלת נסיעה.
לטענת נתבעת מס' 1, על תביעה זו חלות הוראות אמנת ורשה מ-1929 ופרוטוקול האג מ-1955, מכוח חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980. לתובעת אין עילת תביעה כנגד הנתבעת, זולת אלו הקבועות בחוק. האמנה והחוק קובעים ייחוד עילה לפיה אם קיימת לתובעת עילה כלשהי כלפי הנתבעת הרי שזו תתבע אך ורק ע"פ האמור באמנה.
לדבריה, במסגרת בדיקה שגרתית שנערכה במטוס עליו הייתה אמורה התובעת לטוס חזרה לישראל, נתגלתה תקלה טכנית ולכן הוחלט כי המטוס לא יטוס כדי לא לסכן את שלום הנוסעים. בשל כך, פעלה הנתבעת למצוא סידור חלופי עבור הנוסעים, והתובעת ביניהם, על מנת לאפשר להם להגיע ליעדיהם במהירות האפשרית.
הנתבעת הציעה לתובעת טיסה חזרה לישראל עוד באותו היום בו בוטלה טיסתה המקורית, בטיסה של חברת "אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים", העוברת דרך פריז וחזרה לישראל. התובעת סירבה לקבל חלופה זו מטעמיה שלה, לטענתה מטעמי דת. או אז ביקשה התובעת כי תוטס ללונדון וכך תוכל לשהות אצל חבריה שם. הנתבעת חיפשה טיסה ללונדון ומשם טיסת חזרה לישראל, לאחר שתחלוף השבת, וזאת תוך התחשבות מרבית בתובעת, באמונותיה וברצונותיה. הנתבעת מצאה עבור התובעת טיסה ללונדון וזאת ע"פ בקשתה המפורשת. ואולם, התובעת שינתה דעתה והודיעה בעצמה לנציגת הנתבעת כי אינה מעוניינת יותר לטוס ללונדון כיוון שחבריה אינם בבית.
מאחר שלא היה לתובעת נוח יותר לטוס ללונדון, ביקשה כי הנתבעת תטיס אותה, כיעד חלופי, לרומא, שכן גם שם יש לה חברים, אצלם תתאכסן. וכך, פעם נוספת פעלה התובעת ע"פ בקשתה המפורשת של התובעת והטיסה את התובעת לרומא.
יובהר כי עם מציאת מקום בטיסה לרומא, הוסבר לתובעת כי מועד חזרתה לישראל יהיה ביום 20/8/07, התובעת ידעה על כך ואישרה זאת. מועדי החזרה לישראל והדרך בה שבה התובעת לישראל לא היו הצעות של הנתבעת שנכפו על התובעת, אלא בקשות מפורשות של התובעת, שהתאימו לצרכיה.
היום מנסה התובעת "לקשט" תביעתה בטענות שאין להן בסיס, בדמות עזרתה של הקהילה היהודית ברומא (כאשר בעצמה ביקשה לטוס לרומא כדי להתאכסן אצל חברים), אובדן ימי עבודה, ביטול ריאיון עבודה, ביצוע שיחות טלפון רבות - כאשר לא הובאה ולו אסמכתא אחת לטענות אלה.