אבו שרקייה נ' איגוד ערים לכבאות איזור חדרה

פסק דין

1.בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר, לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך 2,300 ש"ח בגין נזקיו הנטענים בעקבות כיבוי שריפה על-ידי הנתבע שפרצה לא הרחק משטח שלפי הנטען הוא בבעלותו.

2.בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט לאחר שכל צד סיכם טענותיו.

3.ביום 7.6.09 פרצה שריפה בשטח של מועצה מקומית ערערה סמוך למשטרת עירון. כוחות הנתבע הוזעקו למקום לכיבוי השריפה ובתום פעולת הכיבוי רכב כיבוי נסע מהמקום ובדרך הוא נכנס לחלקה אשר התובע טוען כי היא בבעלותו ובה נטועים עצי זית. במהלך הנסיעה נגרם נזק לשלושה עצי זית שבאותה חלקה.

4.התובע טען כי עצי הזית אשר ניזוקו נטועים בחלקה שבבעלותו וכי הנתבע התרשל משנסע מהמקום דרך אותה חלקה, אף כי הוא נכח במקום במהלך כיבוי השריפה ולפני שעזב הוא הדריך את צוות הכיבוי לנסוע בדרך אחרת ללא צורך להיכנס לחלקה שבבעלותו.

התובע מפנה להוראות סעיפים 20-21 לחוק שירותי כבאות, תשנ"ט-1959. לטענתו סעיף 20 לחוק מקנה חסינות לנתבע מפני נזקים הנגרמים במהלך פעולות כיבוי שריפות, אך ככל שהדבר דרוש באופן סביר למניעת התפשטותה של דליקה שפרצה. הגנה זו, כך לטענת התובע, אינה חלה במקרה דנן הואיל והנזק לעצי הזית לא נגרם אגב מניעת התפשטותה של דליקה שפרצה אלא לאחר שהיא כובתה. באשר לסעיף 21 לחוק טוען התובע כי ההגנה המוענקת בו לנתבע מותנית בכך כוחות הכיבוי ביצעו פעולותיהם בתום לב, במידה סבירה וללא רשלנות, והרי במקרה דנן אין הדבר כך מאחר ועל אף כי צוות הנתבע יכול היה לנסוע בדרך חלופית כפי שהודרך על-ידי התובע עצמו, הוא לא עשה זאת ובחר לנסוע דרך חלקתו ובכך לגרום נזק לעצי הזית שבמקום.

התובע הגיש חוות דעת שמאי לפיה שווי הנזק הינו בסך 1,800 ש"ח ולסכום זה הוא מבקש להוסיף שכ"ט שמאי בסך של 500 ש"ח, ובסה"כ 2,300 ש"ח.

5.הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף בטענה מקדמית כי לתובע אין מעמד בתביעה בהעדר הוכחה כי הוא הבעלים של החלקה הרלוונטית. לסיכומי התובע צורף דף מספרי המקרקעין ממנו עולה כי החלקה היא בבעלות אדם אחר בשם עבד אחמד מוחמד אבו שרקייה, וללא כל קשר לתובע.

לגוף העניין הנתבע טוען כי בהתחשב באופי השטח אליו הגיע צוות הכיבוי מטעמו - מורדות רכס שברובו שטח חקלאי ובשאר מיוער, שטח סבוך מאוד ללא דרכי גישה מתאימות למעבר כלי רכב, במיוחד לרכב הכיבוי שהינו גדל מימדים יחסית - לא ניתן היה להוציא את רכב הכיבוי משטח השריפה על מנת להגיע לכביש הקרוב אלא דרך החלקה נשוא התביעה, ואף היא היתה מסוכנת, תלולה וצרה מאוד וחשפה את צוות הנתבע לסכנת התהפכות ורכב הכיבוי אף נפגע במהלך נסיעתו.

הנתבע מודה בקיום חובת זהירות מושגית וקונקרטית אולם לטענתו במקרה דנן חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה על ידו. הנתבע מפנה להוראות סעיף 20-21 לחוק שירותי כבאות ולגישתו, ההגנה והחסינות הניתנות לו מכוחו חלה לא רק במהלך ביצוע פעולות הכיבוי, אלא גם על פעולות היציאה מהשטח לאחר השלמת הכיבוי. בהתאם לסעיף 21 לחוק הגנה וחסינות אלה חלות באם הנתבע פעל בתום לב, במידה סבירה וללא רשלנות, כפי שאכן היה במקרה דנן.

6.לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ש"ח.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות האגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ג' טבת תש"ע, 20 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.