אבו שקרה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בתאריך 21.8.11 הגישה התובעת תביעה לדמי לידה, בגין לידה מתאריך 22.6.11, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק").

הנתבע במכתבו מתאריך 10.10.11, דחה את התביעה בנימוק, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין החברה שבבעלות אביה, וזאת לאור הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק.

2.כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, ובכתב התביעה טענה הנתבעת, כי עבדה בחברת "אבו שקרה יצוא יבוא ושיווק בע"מ", בתקופה מ-1.12.10 ועד 19.6.11.

התובעת הוסיפה וטענה בכתב התביעה, כי אביה הינו הבעלים של מפעל לייצור קפה, והמדובר במפעל שבו מועסקים למעלה מ-40 עובדים, כאשר כ- 50% מהם, הינם ממשפחת אבו שקרה.

3.הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי התובעת הצהירה בטופס התביעה לדמי לידה שעבדה כמזכירה, אולם מעורבותה במפעל שבבעלות אביה, לא היתה מעבר לעזרה משפחתית, ועל כן היא לא צברה תקופת אכשרה כנדרש בחוק לצורך זכאות לדמי לידה, אם כעובדת ואם כעובדת עצמאית.

הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה, כי מהחקירות עולה, שלא הועסק עובד אחר לפני התובעת בתפקיד אותה מילאה התובעת, ואף לא בעת יציאתה לחופשת לידה, וכן עולה, כי התובעת לא נהגה להחתים כרטיס נוכחות, בניגוד לעובדים אחרים שאינם בני משפחה, שכן מחתימים כרטיסי נוכחות.

בנוסף לכך, טען הנתבע, כי התובעת לא הציגה הוכחות לקבלת שכר.

3.השאלה העומדת לדיון לפנינו הינה, איפוא, האם יש לראות את התובעת כ"עובדת" של חברה "אבו שקרה יצוא יבוא ושיווק בע"מ" בתקופה הרלוונטית בסמוך לתאריך הקובע לענין דמי לידה, דהיינו, האם התובעת היתה "מבוטחת", כאמור בס' 50 לחוק.

יש לציין, כי הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק כוללת "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד".

"בן משפחה" מוגדר לענין זה ככולל ילד אלא ש"ילד" מוגדר "לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים" והתובעת היתה נשואה בתקופה הרלוונטית לצורך צבירת תקופת אכשרה, מה גם, שהמעסיק הינו חברה בע"מ, ולא אדם, כך שאין לדבר על קירבה משפחתית בין התובעת לבין חברה בע"מ.

4.התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 21.8.11, תביעה לדמי לידה (נ/1), וציינה, שעבדה כמזכירה בחברת אבו שקרה והפסיקה לעבוד ב-19.6.11. התובעת אף ציינה בטופס התביעה, כי קיימת קירבה משפחתית בינה ובין המעסיק.

בחלק המיועד למילוי על ידי המעסיק, מולא שכרה של התובעת בחודשים 12/2010 ועד 6/2011, ועל הצהרת המעסיק חתום ראפת אבו שקרה.

5.בהודעה לחוקר שנגבתה מהתובעת ציינה התובעת, כי יש לה שלושה ילדים, כאשר הבת האחרונה נולדה בתאריך 22.6.11, וכי לפני הלידה עבדה בעסק של אביה.

באשר לתקופת העבודה בעסק של אביה, מסרה התובעת, כי החלה לעבוד ב-1.11.10 (וזאת בשונה מהאמור בטופס התביעה נ/1, שם צוין מועד תחילת העבודה 1.12.10).

התובעת מסרה לחוקר, כי לאביה מפעל לייצור שתיה, וכן מפעל לקפה, וכי תפקידה בחברה היה מזכירה, תיוק מסמכים, מענה לטלפונים וכד'.

התובעת אף מסרה, כי איתה במשרד עבדה מזכירה נוספת בשם מרים, וכי היא לא החליפה עובד/ת אחר, אלא היא עבדה בעבר באותו תפקיד, לקחה שנה מנוחה בביתה וחזרה לעבוד.

לטענת התובעת, היא שבה לעבוד, כאשר לא ידעה שהיא בהיריון ובתה נולדה בחודש השביעי להריונה.

באשר לימי ושעות עבודתה, מסרה התובעת, כי עבדה 5 ימים בשבוע, מהשעה 08:30 ועד השעה 16:00, וכי לא החתימה כרטיס נוכחות, כפי שאף יתר בני המשפחה אינם מחתימים.

התובעת מסרה, כי בתקופת חופשת לידה, לא הביאו עובדת אחרת במקומה, אולם כעיקרון יש צורך בשתי מזכירות בעסק ובעת היותה בחופשת לידה, האחים שלה עוזרים למרים, ובגלל שהיא אמורה לחזור, מחכים לה ולא מקבלים עובדת אחרת, ורק אם היא תודיע שהיא לא חוזרת, יקחו מישהו אחר.