אבו שהאב ואח' נ' חן ואח'

פסק דין

בתאריך 02.10.09 בסמוך לשעה 5.30, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע לרכב הנתבע 1, בשכונת גני אביב בעיר לוד (להלן:"התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע רכבו של התובע.

לטענת התובע, בעת עצירתו בקו עצירה, הגיח לפתע רכב הנתבעים אשר סטה למסלולו, ופגע בו בעוצמה בצידו השמאלי.

הנתבעים אינם חולקים על עובדות המקרה כמתואר על ידי התובע, אולם לטענתם, האחריות לתאונה רובצת על כתפיה של צד ג', עיריית לוד, בשל כך שהכביש במקום התאונה היה משובש, דבר שהביא לסטייתו של נתבע 1 מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתו של התובע.

לטענת צד ג', האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 1 אשר שב מבילוי, נהג במהירות, ובשל כך סטה לנתיבו של התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים לכתב התביעה, וכן בתמונות המתארות את מקום התאונה אשר הוצגו בפניי, אני מוצאת לקבל את התביעה כנגד הנתבעים, וכן להורות כי צד ג' ישפה את הנתבעים ב-10% מהסכום אותו עליהם לשלם לתובע.

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשל העובדה שהנתבע 1 סטה למסלול נסיעתו של התובע. בנוסף, אין מחלוקת, והוצגו ראיות רבות לכך, שקיים בור בכביש בו ארעה התאונה (ראו לעניין זה עדות הנתבע והתובע וכן תמונות שהוגשו המתעדות את הבור – נ/1).

השאלה הטעונה הכרעה במקרה זה היא, אפוא, אם ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי הסטייה לנתיב התובע לא נבעה מנהיגתו של הנתבע 1, אלא מהבור בכביש.

הנתבע 1 העיד, כי בעת ששב מבילוי, בשעה 5:30 לערך, ארעה התאונה, כדלקמן:

"אני נהגתי ברכב בדו סטרי מצד ימין של הכביש מצד ימין של הכביש לפנות ימינה, לקחתי פניה ימינה, היה שם בור והבור פשוט לקח אותי שמאלה לצד של האוטו של התובע וקרתה התאונה. נהגתי במהירות מאד סבירה". (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול).

מהתמונות שהוצגו בפניי עולה כי אכן קיים בור גדול בפנייה ימינה לכביש בו ארעה התאונה. עם זאת, איני סבורה כי בור זה הוא הסיבה להתרחשות התאונה.

תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

מעיון בתמונות ומדברי העדים, התרשמותי היא כי לו היה פונה הנתבע 1 ימינה במהירות סבירה ובזהירות הראויה, כמתחייב, לא היה סוטה לנתיבו של התובע ופוגע בו.

עם זאת, אני סבורה כי היות הבור במקום תרם להתרחשות התאונה, ועל כן אני מוצאת להורות לצד ג' לפצות את הנתבעים ב-10% מהסכום אותו עליהם לשלם לתובע.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע 28,690 ₪ בגין נזקי הרכב ושכר טרחת השמאי, וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪. לא ראיתי לפסוק לתובע את רכיבי התביעה האחרים אשר לא הוכחו.

אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבעים שיפוי בסך של 2,869 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 100 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. לא ישולמו במועד האמור יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מובא לידיעת הצדדים כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.