אבו ריא נ' כליבאת ואח'

פסק דין

לפני תביעה נזיקית לתשלום 131,988 ₪ המהווים לטענת התובע את סך נזקיו והוצאותיו עקב ת.ד. בה נפגע רכבו .

לטענת התובע, הוא עמד בצומת בקרית עמל שבקרית טבעון. לפתע נכנס אוטובוס השייך לנתבעת 1, נהוג ע"י הנתבע 2 והמבוטח ע"י הנתבעת 3 ופגע ברכבו לאורך כל צד ימין.

כבר עתה יש לומר שהמחלוקת בתיק נוגעת לשאלת גובה הנזק והוצאות המשפט ולא לשאלת החבות.

התובע מסתמך על חוות דעתו של השמאי מר אשר מדלסי, חוות הדעת מתייחסת לערך הרכב ונתוניו ביום הבדיקה-סמוך ליום התאונה.

לגרסת הנתבעים 1-3, כל התביעה נגועה בחוסר תום לב שכן על רכושו וכספיו של התובע הוטלו עיקולים והנתבעים היו מנועים מלשלם את הכספים, התובע השתהה מאד עם תביעתו והגיש אותה ללא מתן התראה כלשהי ולמעשה גרר את הנתבעים להליך ולהוצאותיו.

לגופה של המחלוקת נטען שחוות הדעת מטעם התובע מופרזת והנתבעים מסתמכים על חוות דעת שערך השמאי מר אבנר סמואל לפיה הנזק לרכב מוערך ב-56,412 ₪ וירידת הערך ב-6770 ₪ (5%).

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחתה בהסכמה .

ב"כ הצדדים הסכימו לוותר על ניהול ישיבת הוכחות וחקירת שמאים והגישו טיעונים קצרים בכתב.

מוסכם על הצדדים כי רכיבי מע"מ שבראשי הנזק ככל שנרשמו, לא יפסקו.

עיקר הפער בין חוות הדעת נובע מהמועד בו הוערכו ערך הרכב וירידת הערך.

השמאי מטעם התובע מתייחס לרכב שגמע כ-98000 ק"מ וערכו 391,000 ₪ ליום הבדיקה.

השמאי מטעם הנתבעים מתייחס לרכב שגמע 225,000 ק"מ וערכו 135,000 ₪ ליום הבדיקה.

נוכח הדרך הדיונית שנבחרה עובר מרכז הכובד בתיק זה מהפן הראייתי לפן המשפטי ובכך גם התמקדו הצדדים בסיכומיהם כאשר המחלוקת מתמקדת בעיקר בשאלה מהו המועד הקובע לעניין אומדן ירידת הערך וכפועל יוצא מה סכומה? האם יש להוסיף לסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק? האם יש לחייב את הנתבעים במלוא תשלום שכ"ט השמאי לתובע ולפצותו בגין הוצאות המשפט.

רכיב ירידת הערך:

בעניין זה יש להעדיף את עמדת הנתבעים ברובה. הערכת ירידת הערך "המסחרי" בחוות דעת השמאי מדלסי איננה מפורטת כדבעי ואיננה נתמכת בשום ראיה שתחזק אותה, אם בערך "מסחרי" עסקינן הרי שהיה מקום להתייחס באופן מפורט לערך "השוק" של הרכב קל וחומר כשמדובר ברכב שרד יקר שערכו צולל כפי שנטען ע"י הנתבעים בסיכומיהן והטענות אינן בעלמא. יחד עם זאת יש ליתן משקל לדרך הדיונית שנבחרה בה שני הצדדים ויתרו על חקירות השמאים, הערכות הן רק הערכות ולא פעם הן מנותקות משוק הרכב לכאן או לכאן.

יש גם לזכור כי הנטל להוכחת גובה הנזק רובץ על התובע ומשכך נקבעת ירידת הערך של הרכב בגין התאונה בשיעור של 7% שהוא שיעור הנמוך ממיצוע ההפרש בין חוות הדעת.

המועד לקביעת ירידת הערך:

נראה שאין חולק כי הוראות המפקח על הביטוח קובעות כי במקרה בו ניזוק תבע מזיק באיחור וטרם מכר את רכבו הפגוע, "רשאית" מבטחתו של המזיק לשלם לניזוק את ירידת הערך ליום הגשת התביעה.

אלא שהתובע מפנה לניסוח ההוראה ולמילה "רשאית" ומבקש ללמוד מכך שמדובר בהוראה מנחה אך לא מחייבת ומפנה גם לת.א. (י-ם) 12753/01.