אבו קויק(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת כ. ג'דעון) מיום 10.9.10 בת.א. 3136-07-08.

2.המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה לפיצויים עקב מות אימם ואחיהם מפגז שפגע ברכבם. ראשיתה של התביעה בבית המשפט המחוזי בשנת 2003 ובהמשך, בשנת 2008, היא הועברה לבימ"ש השלום.

3.ביום 25.11.09 הורה בימ"ש קמא על מחיקת התביעה מחוסר מעש, לאחר שלא קויימה החלטתו מיום 15.9.09 בדבר הגשת רשימת עובדות מוסכמות.

4.ביום 4.1.10 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נקבעה לדיון ליום 23.5.10. בהעדר התייצבות מטעם המבקשים – נמחקה הבקשה.

5.המבקשים הגישו בקשה לביטול ההחלטה מיום 23.5.10.

6.ביום 10.9.10 דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשים לאור אי התייצבותם לדיון, חרף אישור מסירה שנמצא בתיק.

7.ביום 18.10.10 הגישו המבקשים בקשה לבימ"ש זה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בימ"ש קמא.

8.ביום 26.10.10 נעתרה רשמת בימ"ש זה לבקשה והאריכה את המועד ב- 30 יום ממועד החלטתה.

9.ביום 29.11.10 הוגשה בקשה זו. בבקשה נטען כי המבקשים לא זומנו לדיון בפני בית משפט קמא.

10.המשיבה הגישה תגובה לבקשה ובה טענה כי התנהלות המבקשים אינה ראויה , כי פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה הפך חלוט וכי אין להעתר לבקשה.

11.דין הבקשה להדחות ולו מן הטעם כי הוגשה באיחור. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 10.9.10 והמועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף עוד קודם שהוגשה הבקשה להארכת מועד (ביום 9.10.10). כבוד הרשמת האריכה למבקשים את המועד להגשת הבקשה – אך גם במועד זה לא עמדו המבקשים ובקשתם הוגשה רק ביום 29.11.10 (מבלי שאפילו ניתן הסבר לאי ההגשה במועד).

12.גם לגופה – דין הבקשה להדחות. בהחלטת בימ"ש קמא נקבע במפורש כי בתיק ביהמ"ש אישור מסירה לגבי ההחלטה מיום 26.4.10, שבה נקבע דיון בבקשת המבקשים ליום 23.5.10 – ובהעדר התייצבות – מן הדין היה לדחות את הבקשה.

13.למותר לציין כי בשים לב להשתלשלות העניינים – היה על ב"כ המבקשים לדאוג לעקוב אחר בקשתם ולא לשבת בחיבוק ידיים, כפי שנעשה על ידם מאז שנת 2003. אני סבורה כי יש בהתנהגותם כדי ללמד על זלזול בבית המשפט – המצדיק דחיית בקשתם.

14.אוסיף ואציין כי ב"כ המבקשים טענה למהות התביעה ולנסיבותיהם האישיות של המבקשים – אך לא טענה דבר באשר לסיכויי התביעה (שהינו מבין שני השיקולים הרלבנטיים שיש לשקול בקשה לביטול פסק דין, וראה בנדון ע"א 2201/07).

15.עוד אציין כי בהיות המבקשים (שניהם או רק המבקש שעניינו מודגש בבקשה כסובל מפיגור) קטינים – ממילא אין מניעה כי המבקשים יגישו תביעה חדשה ופרט להוצאות (שממילא היה מקום להשית עליהם אפילו היתה מתקבלת בקשתם) – לא נגרם להם כל נזק עקב מחיקת התביעה).

16.לאור האמור – אני מורה על מחיקת הבקשה.

בשים לב לנסיבות – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.