אבו(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

העורר, יליד 1984, הינו אחד מארבעה נאשמים בכתב אישום שהוגש לביהמ"ש השלום בבאר שבע.

על פי הנטען באותו כתב אישום קשרו שלושת הנאשמים האחרים (מספר 1 עד 3 בכתב האישום) קשר להוביל ולמכור סם מסוכן מסוג קוקאין, כאשר הרוכש המיועד של כ- 10 גרם קוקאין אמור להיות העורר דנן (הנאשם 4 בכתב האישום).

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את ארבעת הנאשמים עד לתום ההליכים.

בית משפט השלום מצא בעניינו של הנאשם 1 כי ניתן יהיה לבחון חלופת מעצר אם תועלה הצעה כזו ותיבדק לגופה, נאשם 2 נשלח עניינו לתסקיר מעצר ובעקבות המלצה שלילית הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים, נאשם 3 שוחרר לחלופה שנמצאה מתאימה על ידי ביהמ"ש במהלך הדיון ואילו נאשם 4 נ נעצר עד לתום ההליכים.

בפנינו ערר שהגיש הנאשם 4 הנ"ל.

טענתו הראשונה של ב"כ העורר הינה, כי כנראה מתוך טעות בהחלטת המעצר המפורטת של בית משפט השלום התייחס בית המשפט אל העורר כאל מי שמיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וניסיון לסחר בסם מסוכן.

דא עקא, בכתב האישום מיוחסת לעורר אך ורק העבירה של ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ואילו כל יתר העבירות מיוחסות לשלושת הנאשמים האחרים.

אכן, טענה זו יש בה ממש בבחינה הערעורית של ההחלטה קמא, זאת הואיל ומנעד המסוכנות הנדרש בסוגיות כגון אלה קשור מטבע הדברים לעבירות ולמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום.

טענה נוספת של הסנגור הינה באבחנה הבלתי מוצדקת אליה הגיעו הדברים בסופו של יום. בעוד שלושת הנאשמים העיקריים (1 עד 3) הוחלט לגביהם, אם על שחרור לחלופה שהציעו, אם לעריכת תסקיר מעצר ואם להותרת הפתח להבאת הצעת חלופה בפני ביהמ"ש, הרי שבעניינו של העורר דנן שהמיוחס לו בכתב האישום פחות משמעותית מכל השאר – החליט ביהמ"ש על מעצרו עד תום ההליכים מבלי לבחון אפשרות לחלופה במסגרת תסקיר מעצר.

הסנגור אף מדגיש כי לעורר אין עבירות קודמות בתחום הסמים, כי הוא עובד למחייתו וכי הרשעותיו הקודמות הן מתקופה רחוקה יחסית.

לאחר שבחנתי הדברים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שעניינו של העורר יישלח לשירות המבחן לעריכת תסקיר מעצר שבו יבחן השירות היתכנות חלופה למעצר.

אציין כי בית משפט השלום התייחס בהחלטתו לחלופה שהוצעה בעניינו של עורר זה ומצא אותה על פני הדברים בלתי מתאימה.

ברור כי על העורר וסנגורו להביא בפני שירות המבחן חלופה מוצעת שעל פני הדברים תיסכון למטרת המעצר ולא יסתפק בהצגת החלופה שכבר נדחתה כבלתי מתאימה.

החלטתי לקבל את הערר, במסגרת הדברים הנ"ל, נעוצה הן בפער התוצאתי לעניין בחינת החלופות בין ארבעת הנאשמים השונים כאשר לעורר דנן החלק הנמוך ביותר במדרג החומרה שבכתב האישום.

כמו כן, יש ממש בטענת העורר כי נקודת המוצא להתייחסות בית משפט השלום להיקף העבירות המיוחסות לעורר נבעה מתוך טעות כאשר המדובר בהיקף פחות משמעותית כמפורט לעיל.

סוף דבר – אני מקבל את הערר במובן זה שאני מורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר כמפורט לעיל.

שירות המבחן מתבקש להשלים עריכת התסקיר תוך 15 ימים ולהביאו בפני בית משפט השלום.

ב"כ העורר מתבקש לפנות מבעוד זמן לבית משפט השלום על מנת שיקבע דיון חוזר בעניין בקשת המעצר ביחס לעורר דנן וזאת לאחר שיונח בפניו תסקיר המעצר.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק החלטה זו לשירות המבחן.