אבו עסא סאמי נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.בפנינו תביעה לתשלום תוספת תלויים (להלן:"התוספת") לקיצבת נכות כללית, תוספת ששולמה לתובע בעד אשתו וילדיו.

2.זכאותו של התובע לתשלום קיצבת הנכות, הכוללת תשלום תוספת בעבור התלויים בו, נשללה בחודש 2/09 רטרואקטיבית החל מיום 22/10/08, עת החל התובע ריצוי מאסר בבית הסוהר.

לפיכך, משחדל התובע להיות זכאי לתשלום הקיצבה, נשללה על ידי הנתבע אף זכאותו לתשלום התוספת בעבור התלויים בו .

3.בדיון שנערך ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב , ולא לקיים מסכת ראיות; מאחר והמחלוקת ביניהם היתה משפטית , ואכן כך נעשה .

טענות התובע:

4.לטענת התובע, הנתבע הפסיק את תשלום התוספת עבור אשתו וילדיו של התובע מתוך טעות בשיקול הדעת.

התובע זכאי לקבלת התוספת עבור אשתו וילדיו, היות והתוספת נועדה להם, ולא לתובע אשר שהה בבית הסוהר.

משפחתו של התובע אינה שוהה במוסד בו הוצאות החזקתה מוטלות על חשבון המדינה, כמו התובע; לפיכך היא זכאית לקבל את התוספת האמורה כתוצאה מהקשר המשפחתי, שלא השתנה כתוצאה משהותו של התובע בבית הסוהר.

נכותו של התובע הינה לצמיתות, ולפיכך לא השתנתה כתוצאה משהותו בבית הסוהר.

המחוקק איבחן בין תשלום הקיצבה לנכה לבין אי תשלומה לנכה, ונקט בלשון ברורה, ממנה עולה כי שלילת הקיצבה תחול רק על התובע, ולא על בני משפחתו אשר תלויים בו למחייתם. החוק לא בא לפגוע בתלויים בתובע.

לסיכום טען התובע, כי החוק בא לאפשר לשלם לתלויים בנכה את קיצבתם, ולא להפקיר אותם לרעוב לפת לחם, במיוחד לאור זאת שהתלויים בנכה אינם זכאים לקבל קיצבת הבטחת הכנסה וכדו'. במידה והתלויים היו זכאים לקבל קיצבת הבטחת הכנסה, אין הם זכאים לקבל קיצבת תלויים, מאחר ולא ניתן לקבל שתי קיצבאות מהנתבע בו זמנית.

טענות הנתבע:

5.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף, הואיל וכתב התביעה אינו מגלה עילה; מאחר והזכאות לתשלום בעבור תוספת תלויים לקיצבת נכות תלויה ומותנית בזכאות התובע לתשלום קיצבת הנכות עצמה.

היות והתובע שהה במאסר החל מיום 22/10/08, הוא לא היה זכאי לתשלום קיצבת נכות וכן לתשלום תוספת תלויים לקיצבה, החל מן המועד האמור, וזאת בהתאם לסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

עוד טען הנתבע, כי כאשר חדל מבוטח להיות זכאי לתשלום גימלה, נשללת זכאותו אף לתשלום התוספת בעבור התלויים בו. התוספת בעד התלויים בתובע נובעת אך ורק מזכאותו של התובע לתשלום גימלת הנכות.

לתלויים בתובע עמדה הזכות להגיש תביעה לתשלום הבטחת הכנסה, והם אף הגישו תביעה שכזו בפועל; אך מסיבותיהם השמורות עימם לא מיצו זכותם זו, על אף פניותיו החוזרות ונישנות של הנתבע אליהם, עד שהתביעה נדחתה עקב אי שיתוף פעולה.

עם שחרורו של התובע ממאסרו, חודשה זכאותו לתשלום קיצבת הנכות בעבורו ובעבור התלויים בו החל מחודש 9/09.

דיון והכרעה:

6.נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התביעה להדחות , מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.