אבו-עמרה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 01/12/11 אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 44%.

2.הוועדה התכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 6748-05-11 בו נקבע:-

   "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים כדלקמן:

א.שתתייחס כראוי לבדיקת ה-C.T מיום 17/05/2010 לפיה בנוסף, קיימים בקע דיסק ובלטי דיסק בגבהים שונים שצוינו בפרוטוקול.

ב.כמו כן, תסביר הוועדה אם יש מקום להעניק נכות נוספת בהתאם לממצאיה בגין הגבלת התנועות בגב ולממצאי חוו"ד של ד"ר פודולסקי מיום (04/11/2010) גם כן בנוגע להגבלת תנועות עמ"ש מותני.

ג.שתתייחס לתסמונת זנב הסוס כפי שציין ב"כ המערער בפרוטוקול נשוא הערעור ולרישום מקופת חולים מיום 25/10/2010".

3.המערער בסיכומיו טען כי הוועדה טעתה כאשר לא קבעה נכות בגין המגבלות שהיא עצמה מצאה בבדיקות קודמות בתנועות עמ"ש מותני. כמו כן, טוען המערער כי הוועדה לא הוסמכה לבדוק אותו מחדש, וטעתה כאשר קבעה נכות לפי סעיף 35 (1)(ד) ולא לפי סעיף 35(1)(ה).

4.המשיב טוען, כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין ולא נפל פגם בהחלטתה כאשר הסבירה לאור בדיקתה כי אין מקום לשנות מאחוזי הנכות שנתנה בעבר.

דיון והכרעה

5.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל פד"ע כד 160).

6.הוועדה התכנסה ביום 29/11/11 שמעה את המערער וב"כ וכתבה בפרק התלונות: -

"אני לא יכול לשבת, יש לי כאבים, כל צד שמאל מכף רגל ועד מעלה, יושב עשר דקות, גם היחסים עם האישה לא טובים, אני רק בן 46, יש לי חולשה וחולשה מינית בלבד.

לגב אני מקבל טיפול, אני מתכוון לעשות ניתוח אבל שאלתי כמה חברים ועוד לא החלטתי. עו"ד אבי בר דוד – לגב CT וממצאים של ד"ר פודלסקי, אנחנו טוענים שהמגבלה מתאימה למגבלה קשה ולא בכדי הומלץ לעבור ניתוח, פשוט לשים לב שד"ר פודלסקי קבע מידת פגיעה בינונית, אך כך וכך לא נותן משקל בהחלטת הוועדה עוד לציין מסעיפי פסק הדין א-ד כל התופעות וליקויים אלו אחד מהם אינו הפיך ולכן יש לקבוע נכות צמיתה ולא זמנית.

בפרק הממצאים כתבה הוועדה:-

"בבדיקה הליכה יציבה עצמאית ללא תומך ללא ליסט, רגישות לכל אורך עמ"ש מותני ומותן שמאל, תנועות בגב מוגבלות בבדיקה בצורה בינונית, מבחן ע"ש לסג דו צדדי, תחושה שמורה כוח גס של שרירי רגליים תקין. פרט לרפלפקסורים של כף רגל שמאל 4/5 , החזרים הופקו בשתי רגליים ב-CT של עמ"ש מותני מ- 17/05/10 בקעים פיסקאליים מ- 1L עד 5L עם היצרות של תעלה בעיקר ב-4L,5L, בבדיקה לא התגלו סימנים קליניים של תסמונת זנב הסוס, הוועדה עיינה ברישום מקופ"ח מ- 25/10/10 כמו כן אחוזי נכות שקבע ד"ר פידלסקי מתאימים למגבלה בעמ"ש מותני בצורה קשה, אולם בשתי בדיקות של דרג ערר נמצאה מגבלה בתנועות עמ"ש בצורה קלה עד בינונית, לא אובחן נזק נוירולוגי כלשהוא פרט לירידה קלה מאוד מוטורית בבהונות של כף רגל שמאל. לפיכך הוועדה בדיעה שאחוזי נכות הקיימים משקפים מצבו, אין שינוי מהחלטתה הקודמת."

7.המערער בסיכומיו התייחס לאי הענקת נכות בגין המגבלה בעמוד השדרה המותני, ולסעיף הליקוי בגין התסמונת התחלואתית ממנה הוא סובל. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה.

על הוועדה היה להסביר האם יש מקום להעניק נכות נוספת בהתאם לממצאיה בגין הגבלת התנועות בגב ולממצאי חוות דעת של ד"ר פודולסקי. הוועדה החליטה להעניק נכות בשל היצרות תעלת חוט השדרה והחליטה להעניק את סעיף 35(1)(ד) הקובע:-

"ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות - 30%"

הוועדה ציינה כי נמצאה מגבלה בתנועות עמוד שדרה בצורה קלה עד בינונית. החלטת הוועדה להעניק את הסעיף 35(1)(ד) כאמור, הינה החלטה רפואית ואין מקום להתערב בה. הוועדה קבעה כי בבדיקתה נמצאה מגבלה קלה עד בינונית ולכן הסבירה מדוע אין להעניק נכות נוספת, למרות ממצאיו של ד"ר פודולסקי שממצאיה היו שונים משלו. אין כל פגם בהחלטת הוועדה לבדוק את המערער מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בהחלטה זו.