אבו עיד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 16.9.2010 בראשות כב' השופט ב' פיילס, וחברים בה ה"ה א' לוין, ר' חדד וסג"ד ע' חמדאן

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר שלישי בן 13 חדשים בשל הרשעתו בעבירה בעבירות שב"ח ורכוש. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי. היא ראתה לנגד עיניה את עברו הפלילי של העותר, הרצוף בעבירות שב"ח, רכוש, זיוף ועוד. היא שקלה את העובדה, שזהו לו מאסרו השלישי באותן עבירות. היא ציינה את דעתם של גורמי הטיפול בכלא, המתרשמים מכך שהעותר איננו מכיר בחומרת מעשיו ואיננו מעונין בקבלת טיפול. העותר עבר עבירת משמעת, וגם אותה הביאה הועדה בחשבון שיקוליה. משום כל אלה ראתה הועדה את הסכנה העשויה להישקף מן העותר אם ישוחרר. מכתבו של מעביד כלשהו, המסכים לקבלו לעבודה אצלו, לא שכנע את הועדה, כי בכך יהא כדי להתמודד עם מסוכנותו של העותר.

על החלטה זו של הועדה מלין העותר, בעתירתו שלפנינו. הוא טוען, כי הופלה לרעה ביחס לשותפו לעבירה, שנסיבותיו דומות לנסיבותיו שלו. כשם שהשותף זכה לשחרור מוקדם, כך צריך היה לנהוג גם ביחס אליו. הוא טוען עוד, כי לא היה מקום לזקוף לחובתו עבירת משמעת יחידה, שאין בה כל חומרה (ויכוח עם סוהר). הוא טוען, כי גמר אומר לעלות על דרך המלך, להינשא ולהתחיל לעבוד, כפי שמעיד המכתב מן המעביד, המסכים לקבלו לעבודה לעת שישתחרר.

המשיבה דוחה את הטענה בדבר אפליית העותר לרעה, ומבקשת להותר את החלטת ועדת השחרורים על כנה, משהיא סבירה בעיניה.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות בעלי הדין על פה ועיון בתיק הועדה, ובכלל זה עיון בפרוטוקול הדיון בעניינו של שותפו של העותר בפני ועדת השחרורים, לא יכולנו לקבל את הטענה בדבר חוסר סבירותה של החלטת ועדת השחרורים, ועל כן בדעתנו לדחות את העתירה.

בראשית נציין, כי מתוך עיון בפרוטוקול הדיון שנתקיים בעניינו של השותף צוין, מתוך דברי ב"כ המדינה, כי השותף עושה את מאסרו השלישי, אלא שבהחלטת הועדה נרשם, כי זוהי לו, לשותף, כניסתו הראשונה לכלא. אם אלו הן העובדות לאשורן (ראיה לעובדות אחרות לא הונחה לפנינו) כי אז בכך די כדי להבחין בין העותר, שזוהי לו כניסתו השלישית לבית הכלא, לבין השותף, שנכנס לראשונה לבית הכלא.

אלא שהמשיבה לא טענה טענה זו בכתב תשובתה, ולכן אנו נכונים להניח, לטובת העותר, כי מספר המאסרים איננו מבחין בינו לבין שותפו. אלא שגם מתוך הנחה זו לא נוכל לומר, כי העותר הופלה לרעה. כפי שציינה הועדה שדנה בעניינו של השותף, כל הנתונים שהונחו לפניה מוליכים לכלל מסקנה, כי יש לדחות את בקשתו להשתחרר על תנאי. את הכף הכריעה, בדיון דשם, העובדה, שבתקופת מאסרו נולד לשותף ילד, עם בעיה רפואית שבעקבותיה הוא עבר ניתוח, ומאז הוא מאושפז בטיפול נמרץ, והשותף לא ראה אותו מאז לידתו. טעמים שכאלה לא ראינו אצל העותר שלפנינו. הניסיון להיאחז בעובדה, שלעותר אח נכה ואמא חולה, אינם שקולים כנגד בן שנולד במהלך המאסר ומצבו הרפואי קשה. די בכך כדי להבחין בין השניים, ולשלול טענה בדבר אפלייה לרעה.

לגופם של דברים נציין, כי סכנה ברורה נשקפת מן העותר אם ישוחרר. מעידה על כך העובדה, כי הוא שב ונכנס לישראל שלא כחוק ועובר בה עבירות, ושליחתו למאסר פעם אחר פעם אינה מרתיעה אותו, ללמדך על מסוכנותו. הצהרת כוונותיו כי רצונו לעלות על דרך המלך, להינשא ולהקים משפחה, אינה מפחיתה מן החשש, כי ישוב על מעשיו אם ישוחרר, לאחר שעבר ושב ועבר עבירות, שהביאוהו אל בין כתלי בין הסוהר. הוא הדין ביחס למכתב מאת אותו מעביד, הנכון לקבלו לעבודה אצלו. אין במכתב זה כדי לאיין את מסוכנותו של העותר, ולהתמודד עם האפשרות הממשית, כי העותר ישוב על מעשיו, כשם שעשה לא פעם בעבר.

בטרם חתימה נציין, כי העובדה שהעותר עבר "רק" עבירת משמעת אחת אינה עשויה לסייע בידו, שהרי אין היא מעלה או מורידה ממסוכנותו, זו הנגזרת מן הטעמים שהטעמנו למעלה. אם בכלל, יש בה כדי להצביע על כך, שהעותר איננו ראוי לשחרור מוקדם, שהרי תנאי הכרחי לשחרור הוא התנהגות נאותה בכלא, ועבירת משמעת אינה מתיישבת עם התנהגות שכזו. הוא הדין ביחס לקנס והפיצוי, שלטענת העותר שולמו. העובדה שהעותר שילם את הקנס והפיצוי שהושתו עליו אינה ממעיטה מן החשש שמא יחזור לסורו ויעבור עבירות, כשם שעשה בעבר.

מכל הדברים הללו לא יכולנו לראות את החלטת ועדת השחרורים בלתי סבירה, ואנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

ת' כתילי, סגן נשיא

א' אברהם, סגן נשיא

ב' ארבל, שופט