אבו סרחאן נ' מדינת ישראל

החלטה

קצין משטרה החליט להורות על איסור שימוש מנהלי ברכב המבקש מ.ר. 9232261 (להלן: הרכב).

בנימוקיו ציין קצין המשטרה כי קימת ראיה לכאורה לביצוע העבירה.

המבקש עותר לביטול החלטתו של קצין המשטרה.

בבקשתו טוען המבקש כי הפסילה פוגעת בזכות הקניין ובחופש העיסוק, כי אין מדובר בעבירה של מסוכנות וכי פרנסתו של המבקש נפגעת כתוצאה מאיסור השימוש.

עוד טוען המבקש כנגד הראיות שבידי המשיבה. לגרסתו, ראיות אחרות מחזקות דווקא את טענתו כי לא הסיע נוסעים בשכר.

עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות שעוצמתן מספיקה לבסס הנחה בדבר הגשת כתב אישום כנגד המבקש.

אחד הנוסעים ברכב המבקש העיד כי הוא אינו מכיר את המבקש, נסע עמו בפעם הראשונה וכי שילם בתמורה להסעתו.

אמנם, נוסע אחר העיד כי לא שילם עבור הנסיעה אלא כי הסעתו בוצעה במסגרת עבודתו, אך אין בכך כדי להכחיש את גרסתו של הנוסע אשר לפי גרסתו שילם תמורה לנסיעה.

בשלב זה, לכאורה, בנוסף להסעת נוסעים שלא בשכר הסיע המבקש גם נוסע נוסף, בשכר.

שלא כסברת המבקש, לטעמי הסעת נוסעים בשכר הינה עבירה הטומנת בחובה סיכון כלכלי של ממש. הנוסעים ברכב עלולים להיתקל בקשיים בעקבות תאונה אם תגרם חס וחלילה, בהעדר ביטוח, או ליפול על כתפי הציבור.

בנוסף לכך שהמסיע נוסעים בשכר מבקש להגדיל את הכנסתו שלא כדין, הרי שהוא פוגע בסדר הציבורי ובאותם מסיעים אשר טרחו וקיבלו לידיהם היתר להסעת נוסעים בשכר.

משכך, לאחר שמתברר, לכאורה, כי נהג הסיע נוסעים בשכר, יש מקום למנוע את הישנותה של העבירה על ידי השבתה שיפוטית של הרכב בו היא בוצעה.

הפגיעה במבקש כתוצאה מאיסור השימוש ברכב ברורה. אולם על ביהמ"ש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרסים של המבקש.

במיוחד נכונים הדברים לנוכח עברו התעבורתי העשיר של המבקש הכולל לא פחות מ-80(!) הרשעות קודמות, בהן למעלה מ-10 הרשעות קודמות בגין הסעת נוסעים בשכר, אף כי האחרונה שבהן מחודש דצמבר 2001.

לא מצאתי אפוא כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה ולכן אני מחליט לדחות את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ב, 23/01/2012 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

החלטה

כמוסכם.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ב, 23/01/2012 במעמד הנוכחים.