פסק דין
1.זוהי תביעה שעניינה נזקי רכוש שאירעו לרכב התובע 2 כתוצאה מתאונת דרכים מיום 17.07.09.
2.על-פי הנטען בכתב התביעה, רכב הנתבעים, שהיה נהוג אותה עת ע"י הנתבע 1, פגע בחלקו האחורי של רכב התובע 2, שהיה נהוג ע"י התובע 1.
3.התובע טוען, כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1 אשר לא שמר מרחק מרכב התובע.
4.לתמיכה בתביעתו, צירף התובע חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזק הישיר לרכב בסך של 9,346 ₪. כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 800 ₪.
5.מגד טענו הנתבעים, בכתב הגנתם, כי האשם הבלעדי לקרות האירוע מוטל על שכמי נהג רכב התובע. לטענתם, הנתבע 1 נסע עם רכבו מכיוון היוגב לכיוון צומת מגידו, תוך שהוא שומר על מרווח כחוק מהרכב שלפניו. לפתע, ללא כל סיבה הגיונית, בלם התובע את רכבו בלימת פתע תוך שחריקת הבלמים הותירה שובל עשן גדול. הנתבע 1 ניסה לבלום את רכבו על מנת למנוע את התאונה, אך ללא כל הצלחה. הנתבעים טוענים, כי מדובר בתאונה בה התובע עצר את רכבו במתכוון, ללא צורך, תוך גרימת סיכון ממשי בכביש.
6.עוד חלקו הנתבעים על שיעור הנזק שנגרם לרכב התובע עקב התאונה נשוא התביעה. לטענתם, השמאי מטעם התובע קבע את ערכו את הרכב מבלי שהתחשב במצב הרכב טרם קרות האירוע ו/או עברו הביטוחי ו/או מספר הבעלים הקודמים.
7.בדיון שהתקיים בפניי היום העידו הנהגים המעורבים (התובע 1 והנתבע 1), וכל אחד מהם הדגים, לפי גרסתו, את אופן התרחשות התאונה. עוד העידו מטעם התובע שני עדי ראייה נוספים, אשר נסעו ברכב התובע במועד התאונה ואישרו, למעשה, את גרסת התביעה.
8.בעדותם בפניי, שללו עדי התביעה, מכל וכל, את גרסת הנתבעים, לפיה רכב התובע עצר בפתאומיות, ללא כל סיבה, תוך יצירת סיכון תעבורתי לחיי המשתמשים בדרך.
9.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי את שלל המסמכים שהוגשו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כמפורט.
10.עליי לציין, כי עדי התביעה עשו עליי רושם מהימן. עדויותיהם היו נהירות, סבירות וסדורות היטב. לא נעלמו מעיניי אי-הדיוקים שנפלו בעדות נהג רכב התובע, אליהם היפנה נציג הנתבעת 2 בסיכומיו, ברם לא שוכנעתי כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין עד כדי נטילת מהימנותן של עדויות התביעה.
11.לעומת זאת, לא טרח הנתבע 1 להביא לעדות בביהמ"ש את חברתו, אשר נסעה יחד עמו ברכב הנתבעים בזמן התאונה (עמוד 8, שורה 8). בנסיבות אלו, חלה ההלכה הפסוקה בנושא, לפיה הימנעות צד מהבאת ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, ראוי שתיזקף לחובתו.
12.לאור כל האמור לעיל, הנני להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסתם של הנתבעים. כפועל יוצא מכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על כתפיו של הנתבע 1.
13.באשר לנזק: הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ואף וויתרו על חקירת השמאי מטעם התובע. אי-לכך, אין בידי אלא לאמצה.
14.בסיכומיו טען נציג הנתבעת 2, כי במידה ותתקבל התביעה, יש מקום להתחשב בעברו הביטוחי ו/או מספר הבעלים הקודמים ו/או עברו התאונתי של רכב התובע, בעת קביעת גובה הנזק שארע עקב התאונה נשוא התביעה. יחד עם זאת, נמנע נציג הנתבעת 2 מהלביא לעיוני מידע רלוונטי אודות מספר הבעלים הקודמים ו/או העבר הביטוחי ו/או העבר התאונתי של הרכב. מכיוון שכך, אין מקום להורות על הפחתת שיעור הנזק הישיר לרכב התובע שנקבע ע"י השמאי מטעמו.
15.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 9,346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות הליך זה בסך של 400 ₪.
16.התשלומים הנ"ל יבוצעו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
17.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
18.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.