אבו סאלח נ' גנאים ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.11.08 בכביש הראשי בסחנין (להלן: "התאונה").

2.התובע בעל רכב מסוג הונדה מספר רישוי 94-998-14 נהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "רכב התובע").

הנתבע מס' נהג ברכב מסוג מספר רישוי .... (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבעת מס' 2 מבטחת רכב הנתבע , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

3.על פי גרסתו של התבוע הוא נסע בכביש הראשי בסחנין, כאשר מכונית בנתע יצאה לפתע מכביש שרות בימין הדרך, לנכנס ישירות לתוך המסלול השמאלי, נתיב נסיעת התובע. הכל, מבלי לתת זכות קדיהמ לתובע הנוסע בדרך.

4.הנתבע לא הגיש כתב הגנה, בעדותו הוא אמשר את סניבות התרחשות התאונה כמתואר על ידי התובע.

5.הנתבעת, המבטחת, מכחישה את נסיבות התרחשות התאונה וטוענת לקנוניה בין התבוע לבין הנתבע, מבוטחה.

6.העידו בפני התובע, סוכן הביטוח שלו שנרא למקום התאונה לאחר התרחשותה, הנתבע והחוקר מטעם הנתבתעת. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ובכללם, הודעת הצדדים לחברות הבטוח, תמונות שחזור מקום האירוע, תמונות מכונית התובע ושרטוטי הצדדים הנני קובעת כי התובע עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. אין זה המקרה בו נסיבות התרחשות התאונה הינן נקיות מספקות. ידח עם זאת, הנני מואצת לנכון כי במאזן ההסתברויות, שכנעו אותי עדויות התבוע והנתבע במהימנותן. אפרט תמצית נימוקי-

א.תיאור התאונה על ידי התובע תואם את הפגיעות במכוניתו. תאור זה תאום את תיאור התאונה על ידי הנתבע ואת עדותו ת של סוכן הביטוח אשר ראה את הזירה לאחר התרחשות התאונה. כולם מעידים על יציאה של הנתבע מדרך צידית, ליד הבנק, הוא נכנס לתוך נתיב הנסיעה, ופגע בפינה השמאלית קדמית במכונית הנתבע. הנתבע המשיך מעט בנסיעתו ועל כן נוצרו לו פגיעות לאורך החלק הימני של המכונית, שתי הדלתות. מנגנון פגיעה זו מסביר את הפגיעה הנטענת, הקלה יחסית למכונית הנתבע והפגיעה הרחבה יורת במכונית התובע.

עוד ניתן להסביר את הסיבה להתרחשות הפגיעה בחניה לאורך הנתיב הימני. הנתבע העיד כי צפרו מאחוריו והוא יצא לתוך הכביש.

ב.הקושי המרכזי עמו על התובע להתמודד הינו ההבדל בין תמונות נ/2 ו-נ/4. המדובר בתמונות המתעדות את שחזור התאונה שערך החוקר מטעם הנתבעת עם שני הנהגים. הנהגים מצביעים שניהם על מקומות קרובים זה לזה מהם יצאה מכוניתו של הנתבע לכביש, אך לא על מקום זהה. כמו כן התובע מדגים יציאה מחניה בניצב לכביש ואילו הנתבע מדגים יציאה מחניה במקביל לכביש.

לא בנקל הנני קובעת כי למרות ההבדלים בשחזורים הנני מקבלת את גרסת התובע ביחס לאופן התרחשותה תאונה. הנתבע הסביר בעדותו בבית המשפט כי לא הבין כי השחזור צריך להיות מאוד מדויק. לפיכך הדגים במרחק של כ-30 מ' מן המקום עליו הצביע התובע.

"ש.אתה זוכר שביצעת שחזור עם החוקר שלנו והתבקשת להדגים איפה החנית את הרכב.

ת.זה לא היה בדיוק ככה. זו פעם ראשונה שאני עושה תאונה ואני לא מודע לסיטואציה הזו. הוא אמר לי שהוא רוצה לראות איך קרתה התאונה. הלכנו לאזור והיו הרבה מכוניות. עמדתי במקום מסוים. הוא לא התריע בפניי שאני צריך להדגים באותו מקום ממנו יצאתי. לא הייתי מודע לדברים אלה. רציתי להדגים לו איך פגעתי באוטו. כל העיר ראתה. אני המום שעושים מזה סיפורים. יש הרבה אנשים שראו את זה. "

(פרוטוקול עמ' 6 ש' 20-25)

ג.יכול וטענותיו של הנתבע באשר למה שהוסבר לו בעת ביצוע השחזור היו נסתרות אילו הוגשה הקלטת השיחה עמו. ההקלטה לא הוגשה על אף שהחוקר העיד כי הוא מקליט את השיחות כמו כן לא הוגש תמלול. עוד יש לציין כי בדוח החקירה של החוקר אשר הוגש כנספח לתצהירו קיים תמלול של השיחות. איני יכולה להשתמש בתמלול זה כנגד התובע, שכן לא הוצגה ההקלטה אולם, כנגד הנתבעת הנסמכת עליו והגישה אותו כראיה ניתן לעשות שימוש בתמלול זה.

בתמלול השיחה בין החוקר לנתבע ביום 26.3.09 נרשם בין היתר-

"ש- טופס ההודעה ובשטח הראית לי שרכבך חנה על המדרכה ליד הכביש הראשי וצד ג' הראה לי מקום אחר איך אתה מסביר את זה?

ת- יכול להיות כמו שצד ג' טוען כי אני בדר"כ מחנה את רכבי איפה שהראיתי לך וביום התאונה יכול להיות שלא היה שם מקום וחניתי בחניה של הבנק ומשם יצאתי לכביש הראשי יכול להיות, אני לא זוכר בדיוק, אך זה היה באזור הבנק וג'יפ הפריע לי לשדה הראיה את זה אני זוכר."