אבו נאסר נ' מועצה מקומית ריינה

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקשת ביום 5.11.2013 (להלן: "פסק הדין"), בהעדר כתב הגנה.

2.המשיב הינו הבעלים של רכב מ.ר. 4386706 (להלן: "הרכב").

המבקשת הינה רשות מקומית.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 13.09.2009, עת נהג ברכב אחיו של המשיב, ברחוב בכפר ריינה, לפתע שקע הרכב במהמורה או חפירה בכביש וכתוצאה, נגרמו לרכב נזקים. מאחר וכך, על המבקשת לפצות את המשיב בסך של 11,100 ₪.

4.המבקשת לא הגישה כתב הגנה, אף שבוצעה ביום 29.07.2013 המצאה כדין. כאמור לעיל, ניתן נגד המבקשת פסק דין , במסגרתו חוייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 11,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.07.2013) ועד התשלום המלא בפועל, וכן החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

מכאן הבקשה שלפני:

5.לטענת המבקשת, היא הגישה ביום 8.10.2013, בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה, אולם בשל רישום לא נכון של מספר התיק (נרשם בטעות - ת.א. 692-09-13), הוגשה הבקשה, לתיק אחר. לטענתה, נודע לה אודות פסק הדין רק עת ניסתה להגיש את כתב ההגנה לתיק בית המשפט. מאחר וסיכויי ההגנה שלה טובים, שכן המדובר בתאונה מבויימת ובהגדלת הנזק. דחיית הבקשה עלולה לגרום לחיובה בלא שטענותיה ישמעו ובכך יגרם לה עוול.

6.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הוא יידע את המבקשת אודות האירוע נשוא תובענה זו במכתב ששלח אליה כשבועיים לאחר שקרה, אולם לא זכה לתגובה ממנה. המבקשת לא הצביעה על הגנה אפשרית, למרות טענתה, כי סיכויי הגנתה טובים. זאת ועוד, המבקשת לא פנתה אליו בניסיון לסלק את התביעה על דרך הפשרה, דבר המעיד על זלזול או חוסר אחריות, ואל לבית המשפט לתת לכך יד. לחילופין, מתבקש בית המשפט להטיל על המבקשת, כתנאי לביטול פסק הדין, תשלום הוצאות לדוגמא.

דיון והכרעה

7.בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות), עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).

8.ביטול מכוח חובת הצדק- כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל, בשל העדר המצאה כדין, או בשל אי המצאת הזמנה לדיון, אזי הפגם מהווה עילה לביטול פסק הדין, מאחר ולא ניתנה לבעל הדין הדין שנעדר ההזדמנות הראוי לבוא ולהשמיע טענותיו ופסק הדין יבוטל מכוח חובת הצדק (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 29.10.2000).

בעניינינו, כתב התביעה נמסר למבקשת כדין ביום 29.07.2013, והיא אף הגישה, לטענה, ביום 8.10.2013, בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה בגין "עומס עבודה " במשרדו של ב"כ, אולם בשל טעות שבתום לב, הוגשה הבקשה לתיק שמספרו אחר. משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

9.ביטול על פי שיקול דעת - כאשר עסקינן בפסק דין שניתן כהלכה, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבטל את פסק הדין, במסגרתו עליו לבחון את סיבת המחדל של המבקש לאי התייצבותו ו/או העדר התגוננותו ואת סיכויי ההצלחה כי הגנתו של המבקש תתקבל (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם ביום 2.02.2009).

נקבע, כי במידה וניתן לרפא את הפגם הדיוני בהעדר התגוננות בדרך אחרת, כגון בפסיקת הוצאות, ולאפשר דיון מחודש בתיק, יש לעשות כן. הדבר נגזר מעיקרון המידתיות ובמטרה למנוע פגיעה בזכויות יסוד של הצדדים (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2), 217).

10.על המבקש את ביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד מונח הנטל להראות כי עומדת לו, ולו על פני הדברים, טענת הגנה טובה שאם תתברר לגופה יש בה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי המשפט עובר למתן פסק הדין כנגדו, ובכלל זה לא התעלם מקיומו של ההליך המשפטי, שכן "בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל- דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי יש ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות..." (גורן, שם).

בכתב ההגנה שצירפה לבקשה שלפני, מכחישה המבקשת את הנזקים הנטענים ואת שיעורם. לטענתה, הכבישים אשר מצויים בתחום שיפוטה מתוחזקים ונעדרי מפגעים, והמדובר בתאונה מבויימת ובהגדלת הנזק. מאחר והמשיב לא ציין את המקום המדוייק של האירוע הנטען, אין ביכולתה להתייחס לטענותיו. לחילופין, המדובר בתאונה שנגרמה מחמת רשלנותו הבלעדית או חוסר זהירותו של הנהג. משכך, יש לדחות את התביעה נגדה.

11.על רקע אמות מידה אלה, שקלתי את הבקשה שלפני והגעתי למסקנה, כי לאור העובדה שהמשיב מסכים למעשה לביטול פסק הדין, כפוף לפסיקת הוצאות, הענות לבקשה לא תהווה פגיעה בו. משכך, ובשל הרצון לא לחסום את דרכה של המבקשת לבית המשפט, מצאתי, כי יש מקום לבטל את פסק הדין וזאת תוך חיוב המבקשת בהפקדת סך של 850 ₪,

שכן גם שלגופו של עניין, יתכן ולמבקשת טענות הגנה ראויות.

12.לאור האמור, ולפנים משורת הדין, אני נעתר לבקשה לביטול פסק הדין, וזאת מבלי לקבוע ממצאים לכאן או לכאן.