אבו נאסר נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על ביטול צו איסור השימוש שהוטל על רכבה ביום 30.5.10 למשך 30 יום.

לטענת המבקשת שהינה בעליו הרשום של הרכב, נלקח רכבה על ידי אחיה, אבו נאסר סאלח, ללא רשותה וללא ידיעתה.

לטענת המבקשת היא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע ביצוע העבירה ואין למבקשת כל זיקה או קשר לביצוע העבירה, שכן המבקשת כלל לא נכחה במקום.

2.עוד נטען בבקשה, כי צו איסור השימוש גורם נזק של ממש למבקשת ולבני משפחתה ופגוע בפרנסתה.

בעת הדיון טען ב"כ המבקשת כי עיין בחומר הראיות וכי הוא מסכים בשלב זה לקיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת טען כי בסופו של יום לא תעמוד למשיבה האפשרות להוכיח את העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום – הוא אחיה של המבקשת.

3.ב"כ המבקשת פירט את השגותיו ביחס לראיות שבידי המשיבה, ואולם אלה אינן רלוונטיות שלב זה, משהסכים כאמור ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה לביצועה של העבירה המיוחסת לנאשם.

4.באשר לבקשה עצמה, טען ב"כ המבקשת כי הרכב נרשם על שמה, שכן לאביה של המבקשת בעיות כלכליות, למבקשת בעצמה אין רשיון נהיגה.

המבקשת לא התירה לאחיה לנהוג ברכב, וזה נטל את מפתחות הרכב מתוך ארון המצוי בצריף וזאת ללא ידיעתה, הגם שזו הפעם הראשונה שהרכב נלקח על ידי אחיה של המבקשת.

המבקשת לא הגישה תלונה במשטרה, שכן מדובר בבני משפחה.

5.עוד טען ב"כ המבקשת, כי מתקיים החריג שבסעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה והדגיש כי בני המשפחה מתגוררים בתנאי מחייה קשים ביותר, בפזורה והרכב נדרש לבני המשפחה לביצוע פעולות יום יומיות כגון עריכת קניות.

6.המבקשת אף נחקרה על ידי ב"כ המשיבה, בעת הדיון וטענה כי אביה הוא זה שנוהג ברכב ואף מבקש ממנה רשות לנהוג ברכב.

7.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה והדגיש כי בעלותה של המבקשת ברכב הינה פקטיבית שכן אין לה רישיון נהיגה ולכן אין לראות זיקה בין המבקשת לבין הרכב.

עוד הדגיש ב"כ המשיבה כי אחיה של המבקשת, הנהג ברכב, הינו נהג צעיר ובעבירות שכרות יש לנקוט ביד קשה ולהעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הצר של הנהג ובעל הרכב.

אביה של המבקשת זקוק לרכב, לא מטעמים רפואיים או מיוחדים כלשהם וברור שאין האב נזקק לאישורה של המבקשת על מנת להשתמש ברכב ולכן לא נדרשת הסכמתה של המבקשת, גם בעת השימוש ברכב על ידי אחיה.

8.ב"כ המבקשת הסכים כאמור כי שלב זה בידי המשיבה ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לנאשם על פי כתב האישום.

לטענת ב"כ המבקשת הרכב אומנם רשום על שם המבקשת, אך זו, בהעדר רישיון נהיגה, איננה עושה בו שימוש אלא מתירה את השימוש ברכב רק לאביה.

9.מחקירתה של המבקשת, עולה כי המבקשת טענה שרק אביה נוהג ברכב ובאופן סותר טענה באותו משפט כי לא כולם מבקשים ממנה רשות לנהוג ברכב ויחד עם זאת : "אף אחד אחר לא לוקח את האוטו".

בנסיבות אלה, לא ברור האם הבינה המבקשת את השאלות שנשאלה, שכן כאמור במשפט אחד העידה המבקשת אודות עובדות סותרות.

10.כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים, כי רישום הרכב על שמה של המבקשת, נועד לכך שאביה יוכל לעשות בו שימוש, מבלי שיהיה רשום על שמו נכס כגון כלי רכב, וזאת בשל בעיותיו הכלכליות.