אבו מוחסן נ' קיבוץ בית הערבה

החלטה

בפניי בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו אם תידחה תביעתו (להלן: "הבקשה").

טעמי הבקשה הם באלה: התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית; סיכויי התביעה לגופם נוכח טענות ההגנה קלושים; התובע לא התייצב לישיבת קדם המשפט.

התובע לא הגיב לבקשה, על אף שחלף המועד להגשתה, והחלטתי ליתן החלטה בהעדר תגובת התובע ועל סמך כתבי הטענות.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

ההלכה המנחה כיום בבתי הדין לעבודה בסוגיית הפקדת ערובה, הונחה במסגרת פסק הדין עע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU(ניתן ביום 6.7.2003) בו נפסק, בהקשר לצריך לענייננו כי, ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות הפלסטינית ערובה להבטחת הוצאות המעסיק - הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, ואין לדרוש מן התובע יותר מאשר ראשית ראיה לסיכויי תביעתו. מוסיף וקובע כב' הנשיא אדלר כי "אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". צא ולמד, היותו של אדם תושב הרשות הפלסטינאית ואף אם נעדר הוא נכסים במדינת ישראל, אין בו כשלעצמו כדי לחייבו בהפקדת ערובה. בכך שונה ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה מאשר בבתי המשפט האחרים, ועל כן דינן של טענות הנתבע בהקשר זה, להדחות.

לכתב התביעה צירף התובע רישיון עבודה ע"ש הנתבעת. אומנם מדובר ברישיון משנת 95 ואין בכך כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה במועד מאוחר יותר, אך זה מספק את דרישת הפסיקה בקשר לקיומה של ראשית ראיה.

מעבר לכך יצוין כי הנתבעת לא צירפה תצהיר לבקשתה וממלא לא הצביעה על הקושי לגביית הוצאותיה במידה ויפסקו לזכותה.

נוכח כל האמור לעיל, איני רואה טעם המצדיק סטייה מהלכת פתחי אבו נאסר במקרה דנא.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

הואיל והתובע לא הגיש תגובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ב, 27 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.