אבו מדיין רזקאללה נ' הפניקס הישראלי גבעתיים

החלטה

בפני בקשה לתשלום תכוף.

התובע, יליד שנת 1964, נשוי ואב לשמונה ילדים, נפגע ביום 5.2.08 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בעקבות התאונה אושפז התובע בבתי חולים , עבר ניתוח בגבו וכיום הוא רתוק לכסא גלגלים.

בבקשתו טען התובע כי המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכויות זמניות בשעור של 100% עד 28.2.10 ומועד זה טרם נקבעה נכותו והוא אינו מקבל כל קיצבה או תשלום.

מומחה בתחום האורטופדי קבע כי התובע אינו מסוגל לעמוד על רגליו ולהתהלך ונכותו האורטופדית בגין קיבוע בע"ש גבי הינה בשעור של 30%. בנוסף קבע המומחה נכות בשעור 15% בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל ו- 10% בגין הגבלת תנועה בע"ש צווארי.

מומחה בתחום הנוירולוגי קבע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי, אך המליץ על מינוי מומחים בתחום הנפשי והאורולוגי.

בבקשתו בפני טען התובע כי אינו מסוגל לכל עבודה . את צרכיו העריך התובע כדלקמן:

צרכי מחיה שלו ושל בני משפחתו – 10,000 ₪

נסיעות באמבולנס – 3,000 ₪

התאמת דיור זמנית – 75,000 ₪

תרופות – 1,000 ₪

סיעוד – 5,000 ₪

עובר לתאונה השתכר התובע , לטענתו, כ- 9,600 ₪ נטו.

לתובע שולם תשלום תכוף עד יום 22.3.10.

הנתבעת טענה כי בהיות התאונה תאונת עבודה, הוא זכאי לגמלאות והטבות נוספות מהמוסד לביטוח לאומי.

באשר לנכותו של התובע טענה הנתבעת כי התובע אינו מרותק לכסא גלגלים וכי הוא מסוגל ללכת ואין סיבה לכך שהוא יושב בכסא גלגלים.

באשר לצרכי התובע טענה הנתבעת כי לתובע שולם עד היום תשלום תכוף בסך 137,580 ₪ וכן שולם לו על ידי המוסד לביטוח לאומי 101,485 ₪ - באופן שצרכיו המידייים כוסו.

הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח את השתכרותו בעבר וכי התלושים שצורפו אינם משקפים את הכנסתו (כאשר על פי מסמכי המל"ל הכנסתו התלת חודשית עובר לתאונה הסתכמה בכ- 18,000 ₪ בלבד וכי התשלומים החודשיים ששולמו לו על ידי המל"ל כיסו השתכרותו.

הנתבעת טענה כי אין לפסוק לתובע הוצאות נסיעה ו/או התאמת דיור וכי הוא אינו זקוק לעזרת הזולת.