אבו ליל נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי בקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.לטענת המבקשת, דין התביעה אשר הוגשה נגדה ע"י המשיבה להידחות על הסף, שכן מדובר בתביעה שנסובה סביב שאלת חזרתה של המשיבה לעבודתה כמורה במשרד החינוך וזאת לאחר שפוטרה בהתאם להחלטת בית הדין המשמעתי ביום 16.7.07. עניין זה נמצא, לטענת המבקשת, במסגרת סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה וזאת בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

2.מנגד טענה המשיבה כי המבקשת מתעלמת בבקשתה ממכלול העוולות שעליהן מבססת המשיבה את תביעתה – עילות שמתבססות על פקודת הנזיקין ואשר בהתאם לאותו סעיף חוק שעליו מסתכמת המבקשת, נקבע מפורשות כי בית הדין נעדר כל סמכות עניינית לדון בהן.

3.המשיבה הועסקה כמורה אצל המבקשת מיום 1.10.87. כנגד המשיבה נפתחו הליכים פליליים שבמסגרתם היא הורשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים. בעקבות הרשעתה זו, הועמדה המשיבה בפני בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה וביום 16.7.07 ניתן גזר דינה והוטלו עליה אמצעי הענישה הבאים:

א. נזיפה חמורה.

ב. פיטורין לאלתר משירות המדינה.

ג. פסילה משירות המדינה למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

ד. פסילה לעבודה במשרד החינוך לפרק זמן של 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

4.בכתב תביעתה טענה המשיבה כי לאחר שמיצתה את העונשים שהוטלו עליה, ניסתה להשתלב שוב כמורה אצל המבקשת, אולם לטענתה, המשיבה פסלה אותה שוב ושוב ומנעה ממנה להתקבל לכל אותן משרות שלהן היא הגישה את מועמדותה. בעקבות זאת, המשיבה אף הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד המבקשת. במסגרת אותה תביעה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו המשיבה תהיה רשאית להגיש בקשה להשתבץ מחדש במשרד החינוך כמורה מן המניין, כשבמסגרת השיקולים יילקחו בחשבון מכלול נתוניה וככל שיוחלט לא לשבצה ובטרם תינתן החלטה בענייננה, תינתן לה הזדמנות להשמיע את טענותיה יחד עם בא כוחה בפני מנהלת המחוז או סגנה.

5.לטענת המשיבה למרות פסק הדין, המבקשת המשיכה לדבוק בעמדתה ומנעה ממנה להשתלב בחזרה אצלה כמורה מן המניין. היא לא קיימה הליך התייעצות ולא נתנה למשיבה הזדמנות להשמיע את קולה וגרמה אף לסחבת. מדובר בהתנהלות בלתי סבירה ורשלנית. התעלמותה של המבקשת מפסק הדין הינה התנהלות פסולה שגרמה למשיבה נזקים רבים שעל המבקשת לפצותה בגינם, לרבות נזקים ממוניים, ולא ממוניים שסכומם מסתכם, לטענתה, בסך של 300,000 ₪.

דיון

6.למעשה עסקינן בתביעה כספית המבוססת, לכאורה, על עילה נזיקית – רשלנות.

סעיף 24(א) לחוק, קובע, כי לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון בעניינים שלהלן:

"(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]

...
(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62, 31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה"

מכאן, ככלל, תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין אינן בסמכות בתי הדין לעבודה למעט כאשר מדובר בעילות ספציפיות שבפקודת הנזיקין והמצוינות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק.

7.עינינו הרואות שעילת הרשלנות לא נכללה ברשימת העילות הנ"ל, והשאלה שנשאלת היא מהי "התובענה שעילתה בפקודת הנזיקין" כלשון סעיף 24(א)(1) לחוק. האם עצם העובדה, כי המשיבה הכתירה את עילת התביעה כעוולת נזיקית, היה בה כשלעצמה כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה דנן?