אבו טיר נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

החלטה

1. עניינה של הבקשה שלפני היא בשאלה האם מסמכי קבלה של התובע בבית חולים הדסה עין כרם הם בגדר "רשומות מוסדיות" ולפיכך קבילים כראיה.

2. התובע נפגע בתאונה ביום 21.2.11. לגבי נסיבות התרחשותה של התאונה נטושה מחלוקת בין הצדדים. בהמשך לדיון הוכחות שהתקיים ביום 4.2.13 הגיש ב"כ הנתבעת שלושה מסמכים מבית חולים "הדסה" עין כרם, שלושתם מיום קבלתו של התובע לבית החולים לאחר התאונה. המסמך הראשון נרשם בעת קבלת התובע ביחידת הטראומה. המסמך השני נרשם במהלך הטיפול בתובע ביחידת הטראומה. המסמך השלישי נרשם בעת קבלת התובע במחלקה הכירורגית. במסמכים אלה מתוארת, בין היתר, הדרך בה התרחשה התאונה. תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. הנתבעת מבקשת להגיש מסמכים אלה ללא זימון עורכיהם בהיותם, לטענתה, בגדר "רשומות מוסדיות" לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות או הפקודה). התובע מתנגד לבקשה.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי בית חולים "הדסה" עין כרם הוא "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודה. המחלוקת ביניהם היא בשאלה האם המסמכים שהוגשו הם "רשומה מוסדית" כהגדרת מונח זה בפקודה.

4. סעיף 36(א) לפקודת הראיות מציב שני תנאים על מנת שרשומה מוסדית תהיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה, וזאת כחריג לכלל האוסר עדות שמיעה:

"(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה".

הדגש בתנאים אלה מושם על "דרך איסוף הנתונים" ועל "דרך עריכת הרשומה".

5. לטענת התובע, אין מתקיימים בענייננו התנאים הנ"ל. לגבי התנאי הראשון, שעניינו דרך עריכת הרשומה, הנתבעת לא הציגה הוכחה כלשהי לגבי הנוהגים והנהלים בעריכת רישום האירוע. כמו כן, התובע הובא לבית החולים זמן מה לאחר הפגיעה וגם מטעם זה, כך הטענה, אין התנאי מתקיים. לגבי התנאי השני, שעניינו "דרך איסוף הנתונים", אין התנאי מתקיים שכן אין בדרך זו של איסוף הנתונים כדי להעיד על אמיתות תוכנם. זאת, שכן אין מדובר בתיעוד פעולות רפואיות או פעולות אחרות שבוצעו בבית חולים עצמו, אלא במידע שהתקבל ממאן דהוא, או מרישומים כלשהם שזהותם לא התבררה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה באתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבעת. אכן, ברגיל נדרשת הוכחה לגבי האופן בו מוסד עורך את הרשומות ולגבי דרך איסוף הנתונים. תכלית העדות במקרה כזה היא לשכנע את בית המשפט שניתן לסמוך על אמינות תוכנה של הרשומה. ברם אין זה מתקבל על הדעת כי כל אימת שמוגש מסמך רפואי אשר נערך בבית חולים ציבורי מוכר יוזמן נציג מטעמו של בית החולים על מנת להעיד על קיומם של תנאים אלה. ברי כי דרישה כאמור אינה פרקטית ואין היא נדרשת שעה שעסקינן במוסד אשר הדרך בה הוא עורך רשומות ואוסף נתונים היא בגדר "ידיעה שיפוטית". כך בודאי לגבי בית חולים כגון בית חולים הדסה עין כרם (ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 495/04 אלפסי נ' ההסתדרות מדיצינית הדסה 2.12.2005).

7. אשר לטענה לפיה התובע הובא לאחר זמן לבית חולים. מתצהיר התובע עולה כי התאונה אירעה בשעה 14:30 לערך (בסעיף 2 לתצהיר). אמבולנס פלסטיני פינה את התובע ממקום התאונה ולקח אותו לבית חולים בבית לחם. ברם עוד טרם בא בשעריו התבקש צוות האמבולנס להעבירו לאמבולנס ישראלי, הוא נסע למחסום והועבר באמבולנס ישראלי לבית החולים "הדסה" (סעיף 6 לתצהיר). האמור בתצהיר עולה בקנה אחד עם הרשום על גב המסמכים הרפואיים בהם נרשם כי התובע התקבל לבית החולים בשעה 15:30 והועבר למחלקה הכירורגית בשעה 17:10. דומה שבנסיבות אלה אין ספק כי הרישום של האירוע נערך "בסמוך להתרחשותו".

8. נותר אפוא לבחון את התנאי השני בנוגע לדרך איסוף הנתונים. כאמור, לטענת התובע יש לצמצם את הגדרת המונח "רשומה מוסדית" רק לפעולות רפואיות או פעולות אחרות שמבוצעות בבית החולים עצמו. אין בידי לקבל טענה זו. צמצום זה אינו עולה מלשון הסעיף ואף לא עם תכליתו. תכלית התנאי הוא לוודא כי ניתן לסמוך על אמינות תוכנה של הרשומה. בהקשר לדרך איסוף הנתונים, אין רבותא האם הרישום מתייחס לאופן בו נרשם מפי החולה הדרך בה אירעה התאונה אשר בעטייה אושפז או לרישום פעולה שהתבצעה בבית החולים, כגון השעה בה החולה נטל תרופות או תיאור תהליך טיפולי שניתן לו. ברי כי אם דרך איסוף הנתונים מעידה שניתן לסמוך על אמינות תוכנה של הרשומה, נכון הדבר לגבי רישום שני סוגי הפעולות. אוסיף, כי פרשנות זו עולה גם מהגיונם של דברים. החריג של "רשומה רפואית" נועד בעיקרון להקל על הצורך של בעלי דין להעיד עורכי מסמכים אשר רושמים נתונים על אירועים כדבר שבשגרה במסגרת ההתנהלות השוטפת של עבודתם. הבאתם של עורכי המסמך לעדות היא בדרך כלל מיותרת ומכבידה שכן פרט למקרים חריגים אין בידם לזכור את המקרים הפרטניים לגביהם נערכו המסמכים. אף מהיבט זה, אין כל הבדל בין רישום קורות התאונה מפי המטופל לרישום פעולות רפואיות.

9. למען הזהירות אוסיף כי ברור שיש הבדל אחד מהותי בין שני סוגי הרישומים. בעוד רישום על פעולה רפואית שהתבצעה מעיד לכאורה על כך שהפעולה בוצעה (לדוגמא, שבשעה מסוימת חולק למטופל כדור מסוג מסוים), הרי שרישום מפי החולה על הדרך בה אירעה התאונה מעיד רק על כך שלכאורה דברים אלה נרשמו מפיו. אמיתות התוכן של הרשומה מתייחס, אם כן, רק לעצם אמירת הדברים ולא לעניין אופן התרחשות התאונה בפועל.

10. מהאמור עולה כי המסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת נכללים בגדר "רשומות מוסדיות" כהגדרת מונח זה בפקודה. לפיכך הם יקובלו לתיק בית המשפט כראיות ויסומנו כמוצגים נ/9, נ/10 ו-נ/11 בהתאמה. למותר לציין שראיות אלה חשופות, ככול ראייה אחרת, לתקיפת משקלן הראיתי. לצורך זה, רשאי התובע להביא עדויות הזמה מטעמו (ואף לחקור את העדים ב"חקירה ראשית" בנסיבות המפורטות בסעיף 36(ד) לפקודה).

11. התוצאה היא שהבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 10 הנ"ל. התובע יודיע עד יום 29.4.13 האם ברצונו לזמן עדים על מנת להזים את תוכן המסמכים.

12. התיק יובא לעיוני ביום 2.5.13.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.