אבו טיר נ' ברבי

פסק דין

1. במקרה דנן לא התייצב הנתבע לדיון הקבוע להוכחות לכן, לא היה מנוס אלא לדון בענין בהעדרו. המקרה דנן שונה מרוב התביעות המוגשות בתביעות קטנות אשר בדרך כלל מבוססות על אי קיום הסכם ו/או עסקה ו/או חבות ע"פ חוק.

2. במקרה דנן, כתב התביעה המקורי אשר הוגש ע"י התובע התפרס על עמוד אחד, הינו חסר פרטים ברורים וכתוב בכתב יד אשר הקשה על הקורא ובכלל זה על ביהמ"ש בהבנת עילת התובענה.

3. לאחר הגשת כתב ההגנה וכתב התשובה לה, התבהרה התמונה במעט. כמו כן, בהעדר הנתבע ולאחר שמיעת התובע, ניתן היה להבין כי מדובר בתובענה לפי סע' 7א' לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה– 1965 (להלן: החוק).

4. מן המסמכים אשר צורפו לכתב התשובה ניתן להבין כי הנתבע העסיק את התובע בעבודות, כאשר ההתקשרות היתה על בסיס קבלנות ובין הצדדים נתגלע סכסוך ביחס לביצוע העבודות ותשלום השכר עבורן.

5. הנתבע חשד בתובע בכך שניקב את צמיגי מכוניתו ובכך ניסה, לטענתו, לגרום לתאונת דרכים ולדברי התבוע נחשד בנסיון רצח (החשד במשטרה היתה חבלה במזיד לרכב).

6. ביום 18.2.11 הוגשה תלונה במשטרה וביום 7.3.11 נחקר התובע כחשוד. בסופו של יום לא הוגש כתב אישום כנגד התובע והענין נודע למעביד התובע. בעקבות כך מעבידו של התובע פיטר אותו מהעבודה.

7. למרות העדר הנתבע מן הדיון, עיין בית המשפט בכתב ההגנה אשר הגיש וממנו עולה כי אין בו כדי להוות ראיה, למעט מסמכים אשר להם חפיפה לטענותיו של התובע וביניהם תצהירו של מר שלום (שלומי) שגיב, כאשר בסעיף 11 בו מאשר המצהיר את הנטען ע"י התובע בעניין מעביד התובע אשר ביקש להחליף את התובע בפרוייקט באדם אחר.

8. לפי סע' 1 לחוק:

"לשון הרע הוא דבר פרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.

(3) לפגוע באדם, במשרתו, אם ע"י דיבורים ואם ע"י משרה אחרת,בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, או לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מגבלותיו.

במקרה דנן חל סעיף 1(3) לחוק.

9. לפי סע' 2 לחוק, הגדרת פרסום הינה:

"(א) פרסום לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר,

(ב) רואים כפרסום לשון הרע בלי להמעיט מדרכי פרסום אחר,

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת

הנפגע.

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.