אבו חלה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה שנמסרו למבקש.

לאחר ששקלתי את כל טענות המבקש, את עמדת המשיבה ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בידי משרד הרישוי והמרכז לגביית קנסות, מצאתי לנכון לדחות את הבקשות.

הבקשה הראשונה נוגעת לדוח מהירות מיום 28.3.07. המבקש אמנם פנה בבקשה להסבת הדוח בשנת 2007, אולם מתברר כי ביום 31.12.08 שילם המבקש דוח זה. עובדה שלא נזכרה כלל בבקשתו.

כידוע, בקשה הארכת מועד במקרה של תשלום הדוח תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם לא ידע ולא יכול היה לדעת המבקש על הדוח נגדו. לא כאלה הן הנסיבות במקרה דנן, בו אין ספק כי המבקש ידע על הדוח, ומסיבה כלשהי, אשר לא פורטה כלל בבקשה, החליט לשלמו.

באשר לדוח החגורה מיום 14.8.09, הרי טענת המבקש היא כי שילם את הדוח, למרות שלא ביצע את העבירה, וזאת מאחר וסבר כי הדוח אינו נושא בחובו ניקוד לחובתו, על פי שיטת הניקוד של משרד הרישוי. המבקש טוען כי רק לאחר קבלת הודעת משרד הרישוי בחודש דצמבר 2009 הבין כי חויב בנקודות בגין העבירה, ולפיכך הגיש בקשתו הנוכחית.

ב"כ המבקש היפנה להחלטות בתי משפט בדבר הארכת מועד בנסיבות דומות, אולם מעיון בכלל הפסיקה עולה כי אין דעה אחידה באשר להארכת מועד במקרה ומספר הנקודות אינו מופיע בדוח, ובדרך כלל אף נדחו בקשות בנסיבות דומות.

ראו לדוגמא ע"פ 70712/08 דנה תירוש נ' מדינת ישראל, ועפת (ב"ש) 30650-02-10‏ ‏ מישאל מרדכי נ' מדינת ישראל שם אמר בית המשפט המחוזי:

"אף אם נכונה טענתו של המערער לפיה היתה קיימת במועד הרלוונטי חובת רישום ניקוד צפוי על גבי הדו"ח, ועל כך אין למעשה מחלוקת, אינני סבור כי נתקפחה זכותו של המערער וכי נגרם לו עיוות דין כלשהו, ונראה לי כי כל תכליתה של בקשתו היא להתחמק מ"אמצעי התיקון" שבסמכות רשות הרישוי להטיל על נהג שצבר נקודות, תכלית שאין עניינה במסגרת שיקולי בית המשפט כאן.

במקרה דנן, עיון בהודעת משרד הרישוי שנשלח למבקש מגלה כי לחובתו שלושה דוחות דומים בגין אי חגירת חגורת בטיחות בתקופה של כשנה לפני הדו"ח דנן. מן הסתם צוין ניקוד החובה בדוחות הקודמים, כך שהדברים היו יודעים היטב למבקש. ודוק בדוח דנן לא נרשם כי אין הוא נושא בגינו ניקוד, אלא שלא נרשם דבר בעניין זה, ועל המבקש היה להניח כי דוח דנן נושא אותו ניקוד כקודמיו שניתנו באותן נסיבות.

עיון בדוח עצמו מגלה כי תגובת המבקש כפי שנרשמה במעמד קבלת הדוח הייתה "אתה צודק, לא שמתי לב". אין המדובר בתגובה של מי שחולק על הדוח נגדו ומתכוון להגיש בגינו בקשה להישפט, אלא בהודאה באשמה, בלא קשר לחיוב בנקודות.

מהאמור לעיל מצטיירת תמונה כי הטענה בדבר אי ציון הניקוד נולדה כטענה משפטית לאחר קבלת הודעת משרד הרישוי בדבר פסילת רשיון הנהיגה של המבקש, ולא כטענה אמיתית בעקבות עוול שנגרם למבקש.

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי דין הבקשות להידחות.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.