אבו חייט חסן נ' בני אכרם ורור בע"מ ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 8.7.09.

נגד המשיבות הוגשה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו למר אבו חייט חסן, לטענתו, בתאונת עבודה מיום 3.12.03. המשיבה מס' 1 הייתה, במועדים הרלוונטיים, מעבידתו של מר אבו חייט והמשיבה מס' 2 הייתה המבטחת של המשיבה מס' 1. המשיבות הגישו הודעת צד שלישי נגד המבקשת וחברה נוספת. ההודעה לצד שלישי הוגשה נגד המבקשת בטענה, כי הייתה מזמינת העבודה.

במסגרת פסק הדין אשר ניתן ביום 8.7.09 נקבע, כי בהעדר הגנה מטעם המבקשת מתקבלת ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגדה. המבקשת חויבה לשפות את המשיבות בסך של 380,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בשל פסק הדין האמור הוגשה הבקשה שלפניי.

המבקשת טוענת, כי ביום 19.2.10 ניגש מנהלה לסניף הדואר, בעקבות קבלת הודעה על דבר דואר רשום. במועד האמור נודע לו, כי עסקינן בתיק הוצאה לפועל אשר המשיבות פתחו נגד המבקשת בעקבות פסק הדין נשוא הבקשה.

לטענת המבקשת, למיטב זיכרונו של מנהלה הוא מעולם לא קיבל את ההודעה לצד ג', הזמנה לדין, הזמנה לדיונים אשר נערכו בתובענה או את פסק הדין אשר המבקשת עותרת כי יבוטל. לטענתה, רק במועד קבלת האזהרה ולאחר בירור בלשכת ההוצאה לפועל, נודע לה אודות פסק הדין. המבקשת טוענת, כי בנסיבות אלו יש להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ההודעה לצד שלישי הוגשה לתיק בית המשפט ביום 12.4.07. בדיון שנערך ביום 29.10.07 הודיע בא כוח המשיבות, כי המשיבות נתקלו בקושי בהמצאת ההודעה לצד השלישי וכי הן יפעלו לשם ביצוע ההמצאה. המבקשת טוענת, כי לא ברור מדוע נתקלו המשיבות בקושי האמור לאור העובדה שמזה שנים רבות היא נמצאת בכתובת הרשומה אצל רשם החברות. לטענתה, די בחיפוש פשוט בכדי לאתר את כתובתה ופרטי ההתקשרות עמה. ביום 16.6.08 הודיע בא כוח המשיבות, כי טרם עלה בידו להמציא את ההודעה למבקשת. המבקשת טוענת, כי לא ברור אילו פעולות עשה בא כוח המשיבות לשם המצאת ההודעה.

לטענת המבקשת, היא מיוצגת מזה שנים רבות על ידי עורך דין טיקטין וככל שהיא הייתה יודעת אודות ההליך המשפטי המתנהל נגדה היא הייתה מעבירה את העניין לטיפולו. כמו כן, היא הייתה פונה לחברת הביטוח אשר ביטחה אותה במועדים הרלוונטיים באחריות צד ג'.

המבקשת טוענת, כי משלא ידעה אודות ההליך המשפטי אשר הוגש נגדה, הרי שאי הגשת כתב הגנה מטעמה לא נבעה מזלזול בהליכי בית המשפט. לטענתה, אף אם דבק מחדל במעשיה הרי שעסקינן במחדל טכני, הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

בנוסף טוענת המבקשת, כי בהליך המשפטי, ובפסק הדין אשר ניתן בעקבותיו, נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין. לטענתה, ההליך התנהל בחוסר סמכות עניינית שכן בהסכם בין המבקשת למשיבה מס' 1 נקבע, כי כל מחלוקת בין הצדדים תתברר בהליך של בוררות. לטענת המבקשת, ההסכם האמור מחייב גם את המשיבה מס' 2, חברת ביטוח הבאה בנעליה של המשיבה מס' 1.

עוד טוענת המבקשת, כי ההודעה לצד שלישי הוגשה לכאורה בשם שתי המשיבות ובהתאם לכך אף פסק הדין ניתן ביחס לשתי המשיבות. לטענתה, בהמשך נודע לה, כי המשיבה מס' 1 לא הייתה מודעת להגשת ההודעה לצד שלישי ולא ייפתה את עורך הדין לפעול בשמה. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי ההליך נגוע בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ומצדיק ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

המבקשת טוענת, כי במסגרת פסק הדין היא חויבה לשפות את המשיבות בסך של 380,000 ₪, בעוד שבהתאם להסכם הפשרה חויבו המבקשות לשלם סך של 305,000 ₪ בלבד. לטענתה, לפער בין הסכומים האמורים אין ביטוי בהודעה לצד שלישי וכן לא הוגשה אסמכתא כלשהי התומכת בפער האמור. המבקשת טוענת, כי נראה שהמשיבות ביקשו להתעשר שלא כדין שעה שביקשו פסק דין העולה בשיעור ניכר על הסכום שהן חויבו לשלם לתובע.

לאור כל המפורט לעיל טוענת המבקשת, כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לטענתה, אף בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט, יש להיעתר לבקשתה ולהורות על ביטול פסק הדין מיום 8.7.09.

לטענתה, יש להיעתר לבקשה, כך שיהיה לה יומה בבית המשפט. עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הגנתה טובים. לטענתה, הסיכוי, כי היא הייתה מחויבת בגין מלוא סכום הנזק, במידה והיה ניתן לה יומה בבית המשפט, הינו אפסי. לפיכך טוענת המבקשת, כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה לעיוות דין חמור.

המבקשת טוענת, כי העבודות במהלכן נפגע התובע, לטענתו, בוצעו על ידי המשיבה מס' 1 ומנהל עבודה מטעמה של המשיבה מס' 1 היה אחראי על ביצוען. המשיבה מס' 1 הייתה זו אשר קבעה את סדרי ונוהלי העבודה. כמו כן, הפיגומים מהם נפל התובע סופקו על ידי המשיבה מס' 1. המבקשת טוענת, כי בהתאם למוסכם בינה לבין המשיבה מס' 1, התחייבה המשיבה מס' 1 לשאת במלוא האחריות לנזקים הכרוכים בעבודתה. המבקשת טוענת, כי היא השתמשה בשירותיו של צד ג' מס' 2 לשם פיקוח על העבודות באתר. לפיכך, במידה וניתן לייחס לה רשלנות כלשהי באשר לפיקוח על ביצוע העבודות הרי שהייתה זו רשלנות של צד ג' מס' 2. במסגרת הסכם הפשרה חויב צד ג' מס' 2 בתשלום סך של 15,000 ₪. המבקשת טוענת, כי הסכום האמור מלמד על שיעור אחריותו המקסימאלי של המפקח.

עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה מס' 2 אשר ביטחה את המשיבה מס' 1 הייתה מודעת לטיב העבודה אשר בוצעה על ידי המשיבה מס' 1. לטענתה, הכיסוי הביטוחי התפרס גם עליה.

כן טוענת המבקשת, כי פסק הדין ניתן על דרך הפשרה מבלי שנערך בירור מעמיק באשר לשאלת החבות והנזק. המבקשת טוענת, כי יש לייחס לתובע מידה רבה של אשם תורם. בנוסף העלתה המבקשת טענות באשר לנזקיו הנטענים של התובע. לטענתה, עסקינן בנזקים מוגזמים ומופרכים ונעדרי אחיזה במציאות.

בנוסף לביטול פסק הדין עתרה המבקשת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדה בעקבות פסק הדין נשוא הבקשה שלפניי. לטענתה, מאזן הנוחות בעניין זה נוטה באופן ברור לטובתה. כן טוענת המבקשת, כי המשיבות לא פעלו בהתאם להוראות החוק ולא המתינו 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין ועד לפתיחת התיק נגדה בלשכת ההוצאה לפועל. בעניין זה ניתנה החלטה, ביום 24.2.10, לפיה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל באופן זמני עד למתן החלטה בבקשה שלפניי.

המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות, כי אין למבקשת הסבר כלשהו, ובוודאי שלא הסבר המניח את הדעת להתעלמותה מההליך המשפטי. לטענתן, להסכם הפשרה צורף אישור מסירה המעיד, כי ההודעה לצד שלישי הומצאה למבקשת. המשיבות טוענות עוד, כי טענת המבקשת לפיה למיטב זכרונו של מנהלה הוא לא קיבל את ההודעה לצד ג' הינה טענה מתחמקת העומדת בסתירה לאישור המסירה. המשיבות טוענות, כי די בעובדה שההודעה הומצאה למבקשת וזו בחרה שלא להתגונן בכדי להביא לדחיית הבקשה.