אבו חדיג'ה נ' יצחק ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 2.4.2010 בין רכב התובעת (נהוג על ידי בעלה) ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת עותרת את הסכומים הבאים:

1. תיקון הרכב – 3,339 ₪

2.שכ"ט שמאי - 500 ₪

3. הוצאות שונות - 500 ₪

4,399 ₪

לטענת בעלה של התובעת, הוא המשיך בנסיעתו אחרי הכיכר בכביש בין קלנסואה לנתניה וכעבור מס' מטרים לאחר הכיכר הנתבע עמד עם רכבו בצד ימין וכאשר התובע הגיע אליו, הנתבע החל בביצוע פניית פרסה ללא התראה מוקדמת.

לדברי בעלה של התובעת " הנתבע, ישר חתך לי את הדרך לפני" (עמ' 4 שורה 13).

2.גרסת הנתבע שונה :

לדבריו יצא ממקום חניה ונסע כ- 20 מ' למקום שמותר לעשות פרסה: "ניצלתי הזדמנות שאין מכוניות מקדימה, ביצעתי כמעט פרסה, התובע בה במהירות שלא יכולתי לחשוב. אם היה נכנס בי באופן ישיר שאני באמצע החניה היה הורג אותי". (עמ' 3 שורות 26-28).

לטענת הנתבע, הוא הבחין בתובע ממרחק והוא נסע "במהירות שיא, לא יכולתי לקבוע במראה כמה הוא נסע". (שם, שורות 28 – 30)

הנתבע המשיך וטען: "התחלתי לנסוע ישר ולעשות פרסה, סימנתי שאני פונה, לפני שאני סימנתי בכל המראות לא היה קיים כלום". (עמ' 4 שורות 2-3).

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי להלן הנימוקים לכך:

1.אם אכן הנתבע היה מתבונן במראות שלו, כפי שטען, היה בוודאי רואה את רכב התובעת מתקרב אליו.

לכן, הנתבע עשה פניית פרסה מבלי לנקוט באמצעי זהירות הנחוצים.

זו הסיבה העיקרית לתאונה ועל הנתבע אחריות בשיעור של 80%

2.התובע מצידו ראה את הנתבע, לדבריו, ממרחק, נוסע באופן איטי בצד הכבישוהחובע המשיך לנסוע מבלי לקחת בחשבון האפשרות שהנתבע התכוון לבצע פרסה.

לכן, אני מייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

3.באשר לגובה הנזק, לא מצאתי מקום לפצות את התובע עבור הוצאות שונות.