אבו זינב נ' ח. ז"ל ואח'

עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי בו יוצהר, כי זכותו של התובע במקרקעין הידועים כגוש 14113 חלקה 109 בשטח של 2,227 מ"ר (להלן: "החלקה") מכוח הסכם מכר שנחתם בינו לבין הנתבע 3 שרירה וקיימת, והיא גוברת על זכותה של הנתבעת 1 מכוח הסכם המתנה שנחתם בינה לבין הנתבע 3.

כן נתבקשתי להורות לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת 1 על זכויותיו של הנתבע 3 בחלקה לפי שטר מס' 31028/2016.

הצדדים לתביעה:

1. הנתבע 1 הינו עיזבונה של המנוחה מ. ח. ז"ל (להלן: "המנוחה"). המנוחה היתה אשת אחיו (גיסתו) של הנתבע 3.

2. הנתבע 2 הינו בנה של המנוחה, יורשה היחידי וכן אחיינו של הנתבע 3.

3. נתבע 3 הינו הבעלים הרשום בחלקה (כעולה מנספח ב לתביעה).

    

   טענות התובע:

4. ביום 10.10.16 נערך ונחתם הסכם מכר במסגרתו מכר הנתבע 3 לתובע את מלוא זכויותיו בחלקה. ההסכם דווח לאגף מיסוי מקרקעין ובעקבות דיווח זה אף הוצאו הודעות שומה בדבר סכום המס בהתאם לשומה עצמית שנערכה.

    

5. ביום 2.11.16 הפקיד עו"ד טוני פרח (להלן: "עו"ד פרח"), אשר טיפל ומטפל בעסקת המכר הנ"ל בלשכת רישום המקרקעין בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת התובע.

    

6. ביום 7.11.16 סורבה בקשתו הנ"ל של עו"ד פרח, וזאת מהטעם של "אי התאמה במס' ת.ז. של המוכר בין המסמכים לנסח".