אבו זידאן נ' מועצה מקומית מג'אר ואח'

פסק דין

עניינו של פסק דין משלים זה, אשר ניתן בהמשך לפסק הדין מיום 12.12.11, הינו בחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם לבניית קיר תומך לקוי בחצריו של התובע (להלן: הקיר או הקיר התומך).

רקע כללי והליכים קודמים:

כפי שצוין במסגרת פסק הדין מיום 12.12.11, עיקר העובדות העומדות במרכזו של תיק זה אינן שנויות במחלוקת.

בתמצית ייאמר, כי בעקבות הנחת קו ביוב בין השנים 2001-2002 על ידי הנתבעת 1 (להלן: המועצה) בסמוך לקיר תומך שהוקם על ידי התובע בחלקתו (חלקה מס' 49 בגוש 15568), נוצר לחץ על הקיר עד כדי סכנת התמוטטות.

אין מחלוקת, כי התובע והמועצה הגיעו לסיכום לפיו המועצה תהרוס את הקיר ותבנה על חשבונה במקומו קיר תומך חדש מבטון מזוין, אשר יעמוד בלחץ הקרקע המופעל עליו.

כן אין מחלוקת כי לצורך בניית הקיר התקשרה המועצה עם הנתבע 2 שהינו מהנדס בהכשרתו (להלן: המפקח) בהסכם מיום 3.9.01, במסגרתו התחייב המפקח לתכנן את הקיר התומך ולפקח פיקוח צמוד ועליון על בנייתו.

כן אין מחלוקת, כי באותו היום נחתם חוזה בין המועצה לנתבע 3 (להלן: הקבלן), לפיו התחייב הקבלן לבנות את הקיר התומך בהתאם לתוכניות אשר יוכנו על ידי המפקח.

לימים, נבנה הקיר התומך על ידי הקבלן ועל פי תוכניות המפקח.

עוד אין מחלוקת, כי הקיר התומך אשר נבנה הינו פגום שכן נבנה שלא על פי הנהלים והתקנים המקובלים. שני המומחים מטעם בית המשפט אשר מונו במסגרת הליך זה, סברו כי פיתרון ראוי הינו הריסת הקיר ובניית קיר אחר תחתיו.

בפסק הדין שניתן על ידי ביום 12.12.11 נדחתה התביעה כנגד המפקח והקבלן וניתן צו עשה כנגד המועצה בלבד.

בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור על פסק הדין, קבע בפסק דינו מיום 28.6.12 כי צו העשה אשר ניתן יעמוד בתוקפו וביצועו לא עוכב. יחד עם זאת, השיב את התיק לפניי לצורך בחינת חלוקת האחריות בין הנתבעים כולם.

בית המשפט המחוזי הבהיר, כי מלוא העובדות הצריכות להכרעה בשאלת אחריות הנתבעים כבר הוכרעו במסגרת פסק הדין מיום 12.12.11, וכי קביעת חלוקת האחריות תתבצע באחוזים, ללא כל התייחסות לעלויות הבניה בפועל של הקיר.

בנסיבות העניין, הוריתי על השלמת סיכום טענות בע"פ. במסגרת הדיון, אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 14.7.13, סיכמו הנתבעים טענותיהם לעניין אופן חלוקת האחריות ביניהם.

טענות המועצה:

לטענת המועצה, יש להשית את מלוא האחריות לקרות הנזק על כתפיו של המפקח, או לחילופין לחלק את האחריות בין המפקח לקבלן, כך שרוב האחריות תוטל על כתפי המפקח.

בהקשר זה הפנתה המועצה להודאתו של המפקח בתחילת הליך זה, אשר הינה בבחינת הודאת בעל דין בנזק, והסכמתו לבצע את התיקון על חשבונו.

לטענת המועצה, העובדה שמעת כניסת המבטחת לתמונה השתנתה גישתו, אין בה כדי לשחררו מהודאתו ומאחריותו.

המועצה ביקשה לבסס טענותיה לעניין האחריות על חוות הדעת שהגישו המומחים מטעם בית המשפט, אשר אף הם ראו במפקח כאחראי העיקרי לקרות הנזק. כמו כן, ייחסו לקבלן אחריות מסוימת, בכך שבנה את הקיר כשלא היו בפניו תוכניות ביסוס ותוך עצימת עיניים.

המועצה מפנה להוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ולהלן: הפקודה), הפוטרת אותה מאחריותה לנזקי צד ג' שעה שהתקשרה עם בעלי מקצוע לצורך ביצוע עבודות.