החלטה
העניין שבפני, בקשת התובע לתיקון פסק דין אשר ניתן ביום 16.3.2008.
לטענת התובע, התובענה הוגשה ע"ס 4,746 ₪, ואולם בשל שגגה אצל התובע, הוגשה פסיקתא ונחתמה בחודש מרץ 2008, כאשר הסכום שנפסק עומד ע"ס 2,529 ₪.
בנסיבות אלו, מציין התובע, כי בשנת 2013 נדונה בקשת הנתבע לביטולו של פסק הדין, וביום 28.5.2013 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לביטולו של פסק הדין. מציין התובע, כי במהלך הטיפול בבקשה לביטול פסק דין, התברר לתובע כי נפלה שגגה בעת הגשת הפסיקתא, וכעת מבקש הוא את תיקונה.
הנתבע השיב לבקשה, ולגישתו הבקשה הוגשה באיחור, כחמש שנים לאחר שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, ושלא כנדרש על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב); במקרה זה נדרש טעם מיוחד שיירשם להארכת המועד, ולאור חלוף זמן כה רב, סבור הנתבע כי יש לדחות הבקשה, שכן המועד הקבוע בחוק הינו קצר במיוחד, ולכן יש לדחות את הבקשה.
אין חולק, כי מדובר בטעות סופר גרידא (ולא בטעות אשר לשם תיקונה יש להגיש ערעור), ואולם השאלה המהותית בהקשר זה, הינה האם חמש שנים לאחר מתן פסק הדין, יפנה בית המשפט לתקן טעות סופר בפסיקתא ?
אפנה בהקשר זה לדברי א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10 עמ' 385: "בכל מקרה של חריגה מהמועד, יש לעתור להארכת מועד על פי תקנה 528 כנהוג לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק. הבקשה להארכת מועד על פי תקנה 528 תוגש בנפרד, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות המהוות את ה"טעם המיוחד".
אמנם, הבקשה לקיומו של טעם מיוחד, תיהנה מגישה ליברלית יחסית בכל הנוגע להיות הטעם "מיוחד", כפי שמציין א. גורן, שם : "אין דינו של "הטעם המיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת התיקון, כדין "טעם מיוחד" בעניינים אחרים, ובית המשפט רשאי להאריך את המועד אם נוכח לדעת שלא נגרם למשיב עיוות דין עקב התיקון וכי למבקש הסבר סביר לבקשת ההארכה".
עוד אפנה, בהקשר זה, לע"א 4308/00 עספור נ' חורי, פ"ד נה (3) 865, וכן ד"נ 29/83 סהר חב' לביטוח נ' מריו כהנקא, פ"ד לט (4) 433.
יוצא, אם כן, כי מחד – לנתבע לא ייגרם עיוות דין מתיקון פסק הדין לסכום התביעה המקורי אשר הוגש כנגדו. ואולם מאידך, תיקון פסק דין לאחר 5 שנים, כאשר המחוקק העניק הסמכות לבטל פסק דין תוך 21 יום משניתן, מהווה חריגה ניכרת - וכגודל החריגה, אמור לעמוד טעם מיוחד שהיקפו ומהותו מצדיקים איחור כה ניכר.
במקרה דנן, לא הוגש תצהיר ולא פורט אותו "טעם מיוחד", ויתר על כן, עניין זה לא הועלה על ידי התובע במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, אלא רק לאחר הדיון בבקשה, ולגישתי, בשקידה ראויה יכולה הייתה הטעות להתגלות כבר בתחילת ההליך הנוגע לביטול פסק הדין, ומשלא נעשה הדבר, הרי שאף אותו "טעם מיוחד" אשר כלל לא הועלה, אף רוקן מתוכן.
בנסיבות העניין, בהיעדר טעם מיוחד, ובחלוף זמן ניכר מאוד מאז מתן פסק הדין, הבקשה לתיקון הפסיקתא נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.