פסק דין
לפניי ערעור על החלטתו - (להלן – "ההחלטה"), של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), הדוחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו – (להלן – "פסק הדין").
ההחלטה ניתנה ביום 12/12/12, על ידי כב' השופט משה גינות, בתיק 7759-09-12.
המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה ברכב בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי ושבה המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש, כשהוא נוסע במהירות העולה על המהירות המותרת, וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.
בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 14/06/12, בשעה 23:56, נהג המערער ברכבו, כשהוא נוסע במהירות של 183 קמ"ש.
המערער זומן לדיון ליום 12/12/12, אך לא התייצב במועד זה. לבית משפט לתעבורה הוצגה על ידי נציג המשיבה הזמנה לדין שחזרה בציון, "לא נדרש" ומשכך, בית משפט לתעבורה הכריע את דינו בהיעדרו וגזר עליו את העונשים הבאים:
18 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, 18 חודשי פסילה על תנאי וזאת למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 3,500 ₪.
בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר:
ביום 02/12/13, הגיש המערער לבית משפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען המערער כי הוא לא קיבל הן את ההזמנה לדין והן את פסק הדין. המערער צירף תצהיר לבקשתו, בו טען כי נודע לו על עצם קיום הפסילה בעת שעוכב ע"י שוטר לביקורת משטרתית.
לעניין עבירת המהירות הנטענת בכתב האישום, הצהיר המערער כי אין ביכול רכבו להגיע למהירות שכזו וכי הוא מבקש לאפשר לו להעלות טענות לעניין תקינות המצלמה. עוד טען המערער כי לעיתים רחוקות בלבד הוא נוהג ברכב אשר צולם וכי לא זכור לו שבאותו יום הוא נהג ברכב זה.
לסיום ביקש המערער כי גם אם יורשע בעבירה המיוחסת לו, יש לאפשר לו להביא ראיות לעניין העונש בטרם ייגזר דינו.
על כן, ביקש המערער להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול ההחלטה ופסק הדין.
בו ביום הגשת הבקשה, הורה בית משפט לתעבורה למשיבה להגיש תגובתה.
בתשובת המשיבה נטען כי על פי אישור המסירה של רשות הדואר, קביל המערער את הזימון לדין אך לא התייצב. לדעתה, אין בכוחה של טענת המערער על מקור ידיעתו על פסילתו לפי פסק הדין - (משוטר שעיכב אותו) , כדי להסיר מעליו את האחריות להתייצב לדיון אליו זומן כדין - לעניין זה הפנתה לרע"פ 418/85, רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, (פ"ד לט (3) 279). לתגובתה, צירפה המשיבה את אישור המסירה מהדואר המעיד כי דבר הדואר הוחזר בשל אי דרישתו.
ביום 07/12/13, נתן בית משפט לתעבורה את החלטתו הדוחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין על יסוד הקביעה כי: "המבקש זומן כדין ולא התייצב לדיון כנדרש".
ביום 11/12/13, הגיש המערער בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה ובה טען בשנית כי הוא לא קיבל הזמנה לדיון והוסיף כי החזקה הראייתית בדבר ביצוע המסירה אינה חלוטה, אלא לכאורית וניתנת לסתירה.
עוד הפנה המערער לקיומו של ספק בשאלת זהות הנהג, על כן ביקש בשנית לאפשר לו להביא ראיותיו בעניין זה ולקבל את יומו בבית המשפט ולשם כך יש להורות על ביטול פסק הדין.
בו ביום, הבקשה לעיון חוזר, נדחתה ומכאן, הערעור שבפניי.
הערעור שבפניי:
בהודעת הערעור, טען בא כוח המערער כי הזימון לא הומצא למערער ועל כן, לא ידע על קיום ההליך נגדו. עוד הוסיף כי המערער כופר בעובדות כתב האישום ובעצם הנהיגה ברכב. לטענתו רק ביום 25/11/13 נודע לו על פסק דינו של בית משפט לתעבורה, עת עוכב לבוקרת על ידי שוטר.