אבו הלאל נ' אבו כתף ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

התובע הגיש תביעה וטען בה כי ביום 20.10.11 בשעות הלילה נהג בנו ברכבו (להלן- הנהג) בכביש 65. בשלב מסוים ביקש הנהג לפנות ימינה או אז פגע בו רכב הנתבע 1 נהוג בידי נתבע 2 מאחור והעיפו לעבר מעקה בטיחות שהיה במקום. כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק רב והוא הוכרז אובדן מלא והורד מהכביש.

הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו טענות רבות, אולם לא פורטה בו כל גרסה באשר לנסיבות קרות התאונה.

בעת הדיון שמעתי הנהגים. אציין כי חרף סכום התביעה (שאינו נמוך) עדויות הצדדים היו קצרות ואיש לא ביקש לשאול כלל שאלות את הצד השני. נהג התובע חזר על הגרסה בכתב התביעה וטען "נסעתי לחבר שלי בכפר ערערה. אני באתי מכפר ערערה. יש כניסה מצד ימין ואין רמזור יש פניה ימינה לכביש עפר האטתי ונתתי איתות ופתאום לא יודע מה קרה קיבלתי מכה מאחורה שהוא זרק אותי על מעקה."

נתבע 2 טען כי "אני הייתי עומד על רמזור עארה, נסעתי מצד ימין והוא פתאום חתך אותי. הוא חתך אותי והייתי צריך לברוח ממנו הסתכלתי במראה והיה רכב מאחורי לא הספקתי ללחוץ ברקס ונכנסתי בו. הוא המשיך לכיוון המעקה לבד. חקרו אותי במשטרה. פסלו לי את הרישיון מנהלית ל – 60 יום. עוד לא קיבלתי כתב אישום. "

נתבע 1 טען "לגבי הביטוח אמרתי שהוא מכסה הכל. פתאום שאני הולך לעשות ביטוח זה לא מכסה נהג צעיר." הנתבעים העידו עד אשר נכח ברכב וטען כי "אנחנו היינו בימין, פיארס רצה לעקוף הוא רצה לפנות ימינה לעארה, הוא שם ברקס ונכנסו בו והוא הלך למעקה. הוא עקף אותנו ממש."

לאחר הדיון ביקשתי מהצדדים עדכון באשר לתוצאות ההליך הפלילי. הוגשה לי הודעה מטעם התובע לפיה ישנה כוונה להגיש כתב אישום נגד הנתבע 2 בגין התאונה. בחלוף זמן, ביקשתי עדכון נוסף ונמסר לי כי טרם הוגש כתב אישום. ביקשתי לברר עמדת התובע, אם מסכים הוא להמתין להכרעה בהליך הפלילי וביום 10.2.13 הודיע התובע שאינו מסכים עוד להמתין. מכאן שעלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

עדות בנו של התובע הייתה עדות יחידה של בעל דין מעוניין. הנתבע העיד עד, אשר מקובל עלי שיש לבחון את עדותו בזהירות, מחמת קרבה חברתית לבנו של הנתבע. גרסאות הצדדים קוטביות. התובע טוען שהאט על מנת לפנות ימינה ואז פגע בו רכב הנתבעים מאחור. הנתבעים טוענים כי רכב התובע עקף אותם על מנת לפנות ימינה ולכן פגעו בו.

עיינתי בתמונות רכב התובע וראיתי כי מדובר במכה חזקה בצד הימני אחורי עם נטייה לכנף אחורית ימנית. היותה של המכה חזקה יחסית מתיישבת יותר עם עקיפה והאטה מידית לצורך פנייה ימינה, מאשר עם האטה הדרגתית ומחושבת טרם פנייה, שאז סביר שהנתבע יכול היה להאט ביתר קלות ולמנוע התאונה. גם מיקום החבלה מתיישב יותר עם היותו של רכב התובעים בזווית הנובעת מעקיפה וחזרה למסלול הימני, מאשר עם מכה שנגרמה אגב האטה שהרכב בנסיעה רגילה. לו נגרמה התאונה כגרסת התובע, הגיוני שהחבלה הייתה חלשה יותר ובמרכז הרכב מאחור ולא בפינה הימנית ובכנף הימנית אחורית. מכה מאחור כאשר רכב התובע בזווית ישרה לא הייתה מאפשרת פגיעה בפינה ובכנף ימנית אחורית, כפי שהתרחש בפועל. אף אם הדבר אפשרי, תיאורטית, גרסת הנתבעים סבירה יותר בעיני ומתיישבת יותר עם נתוני הפגיעה ברכב.

מכאן שאני קובע שהתובע עקף את רכב הנתבעים, וביקש לפנות ימינה באופן פתאומי תוך בלימת הרכב. בשלב זה הנתבע 2 פגע בו מאחור. במצב זה, אין לומר שהנתבע אחראי לנזקי התאונה רק בשל כך שפגע מאחור ברכב התובע. קביעה זו מבוססת על ההנחה שנהג הרכב שמאחור לא שמר מרחק כמתחייב שאחרת היה מספיק לעצור. במקרה זה התובע "קיצר מרחק בלימה" בכך שחתך את רכב הנתבעים ובלם באופן מפתיע.

לדעתי התובע הוא האשם העיקרי בתאונה. יחד עם זאת לנתבע אחריות מסוימת שכן לדעתי בתשומת לב ראויה יכול היה להימנע מהתאונה או למצער להקטין את תוצאותיה. ודוק: מדובר היה במכה חזקה מאחור, דבר המצביע על כך שהנתבע לא הצליח לבלום כלל או רק באיחור. אני מעריך את אחריותו של הנתבע בשיעור 20%

הרכב ניזוק והוכרז אבדן מלא. שמאי התובע העריך את שוויו ב 30,488 ₪ ואת שרידיו ב 3,700 ₪. מכאן שהנזק הוא 26,788 ₪ + גרר 833 ₪. נטען ששכ"ט שמאי הוא 1,300 ₪ אך לא הוצגה חשבונית אודות תשלום אלא חשבון שכ"ט בלבד. היות והסכום גבוה יחסית אאשר סך של 600 ₪ בלבד. אינני מאשר הוצאות נסעה והשבתת רכב משלא הוכחו רכיבים אלו. סה"כ נזק 28,211 ₪.

לאור קביעת שיעור אחריותו של הנתבע, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 5,642 ₪. אין צו להוצאות. התביעה נגד נתבע 1 (בעל הרכב) נדחית. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.