אבו גנאם נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 24.8.11 ברח' שבטי ישראל, בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים והנהג של מונית מסוג מרצדס מ.ר. 8499825 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים ומתירת השימוש באוטובוס מ.ר. 8734701 (להלן: "האוטובוס").

מוסכם בין הצדדים כי ביום 24.8.11 אירעה התנגשות בין צדו הימני של רכב התובע לבין צדו השמאלי קדמי של האוטובוס.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת אופן התרחשות התאונה אשר ממנה נגזרת שאלת החבות: גרסת התובע הינה כי כאשר נסע ברכבו, יצא האוטובוס מתחנת האוטובוס באופן פתאומי ומבלי לשים לב לכביש סטה לכיוון נסיעת רכב התובע ופגע בו.

גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, כאשר נהג האוטובוס עמד בתחנה השנייה ברח' שבטי ישראל על מנת לאסוף נוסעים, עקף הנהג ברכב התובע את האוטובוס ופגע בצדו השמאלי קדמי של האוטובוס. הנתבעת טוענת כי האוטובוס היה במצב של עצירה מוחלטת בעת התאונה.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, נהג האוטובוס וכן נוסע אשר נסע באוטובוס.

התובע חזר על גרסתו בכתב התביעה והעיד כי נסע משמאלו של האוטובוס וכאשר הגיע סמוך לקדמת האוטובוס החל האוטובוס בנסיעה ופגע בו.

לעומת זאת, העיד נהג האוטובוס כי האוטובוס היה בעצירה מוחלטת במקביל לתחנת האוטובוס ואסף נוסעים. לפתע שמע רעש של מכה ואז ראה את רכב התובע כשהוא ניצב בצורה אלכסונית לקדמת האוטובוס.

מר דאי נתן, אשר הינו נוסע שישב באוטובוס בזמן התאונה, העיד כי בעת התאונה כאשר אירעה ההתנגשות בין המונית לבין האוטובוס, היה האוטובוס בעצירה וטרם החל בנסיעה.

לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו בפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי האשם לתאונה רובץ לפתחו של נהג הנתבעת.

כך, הן נהג האוטובוס והן הנוסע באוטובוס העידו כי האוטובוס היה בעצירה מוחלטת בעת התרחשות התאונה. יצוין, כי הנוסע באוטובוס הינו עד ניטראלי, אשר אין לו כל עניין בתוצאות התביעה, ואף התרשמתי מעדותו כי הוא דובר אמת. לפיכך, אני מאמצת את גרסתו כי האוטובוס היה בעצירה בעת התרחשות התאונה, ועל כן לא הוכחה גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

איני מוצאת מקום לייחס חשיבות לעובדה שנהג האוטובוס לא ידע להסביר כיצד פגע בו התובע ומדוע רצה לעקוף אותו. נהג האוטובוס הבהיר כי לא ראה את רכב התובע לפני התאונה, ודבר זה מתיישב עם ההיגיון, שכן היה עסוק בהעלאת נוסעים, ומכל מקום אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא ידע להסביר את מהלכיו של התובע בנהיגתו. גם העובדה שנפגעו שתי הדלתות בצדו הימני של רכב התובע אינה תומכת בהכרח בגרסתו, שכן פגיעה זו היתה יכולה להיגרם גם בעקבות ניסיון של רכב התובע לעקוף את האוטובוס.

התוצאה היא שאני קובעת שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת, ועל כן אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,650 ₪.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: