אבו בכר נ' מדינת ישראל

פסק דין

התובע תושב טולכרם.

לטענת התובע, במהלך חיפוש שנערך בביתו על ידי חיילי צה"ל, נגנבו ממנו כספים.

אין מחלוקת כי בתאריך 21.1.02 ערכו חיילי צה"ל חיפוש בביתו של התובע.

אין גם מחלוקת כי במהלך החיפוש נמצאו בביתו של התובע שטרות כסף רבים.

המחלוקת היא האם אכן נגנבו מהבית שטרות, ואם כן, באיזה סכום.

התובע העיד כי חיילי צה"ל ביקשו ממנו ומיתר שוכני הבית לצאת מהבית ולהתרחק מהמקום, והם נכנסו לדירות בבניין, לרבות הדירה שלו, וביצעו חיפוש (התובע, סעיף 8 לתצהיר). לפי תצהירו, הוא ושכנו עבד נאטור ומשפחותיהם ניגשו לבניין שממול, תחילה לדירתו של סודקי חסין סאלח ומשום לדירתו של נידאל, שכנו של סודקי, שמרפסת דירתו וחלונות דירתו משקיפים לעבר חדר השינה שבדירתו (התובע, סעיף 9 לתצהיר).

התובע עקב אחרי תנועת החיילים שהדליקו את אורות הבניין והבחין בחיילים שנכנסו לחדר השינה בדירתו (התובע, סעיף 9 לתצהיר). התובע הצהיר כי ראה מספר חיילים שהתאספו באזור הכספת שבה אוחסנו הכספים (התובע, סעיף 9 לתצהיר).

לפי תצהיר התובע, האירוע נמשך מהשעה 03:00 עד לשעה 06:00 (התובע, סעיף 10 לתצהיר).

התובע הצהיר כי:

"עם תום החיפוש, נכנסתי חזרה לביתי וגיליתי לתדהמתי, כי אותו "חיפוש" היה אלים במיוחד, וכי הוא גרם לנזקים כבדים לבית ולתכולתו, בין היתר, לריהוט, למכשירי חשמל, לכלים וכו'...בחדר השינה שלי, גיליתי שהחיילים חיפשו בכספת ושטרות היו פזורים לכל עבר שטרות כסף (זר ומקומי) וזהב. כמו כן, נגנבו סכומים של 50,300 ₪ (בשטרות של 200 ₪ ו- 3 שטרות של 100 ₪) וכן סכום של 13,500 דולר ארה"ב (בשטרות של 100$) שהיו בתוך אחד ממגירות הכספת שהייתה בחדר השינה שלי" (התובע, סעיף 11 לתצהיר).

התובע הצהיר כי כמה ימים לפני האירוע הכספת הייתה ללא דלת אלקטרונית מאחר והוא מסר את הדלת לתיקון (התובע, סעיף 13 לתצהיר).

זמן קצר לאחר הפלישה הגיע צוות מערוץ 2, צילם את הנזק וראיין את התובע. באותו יום שודרה הכתבה (התובע, סעיף 14 לתצהיר).

תקליטור ובו תיעוד הכתבה צורף כנספח ב' לתצהיר התובע.

ביום האירוע מסר התובע הודעה לחבר הכנסת מוחמד ברכה על שאירע ועל הביזה (התובע, סעיף 18 לתצהיר).

מספר ימים לאחר האירוע פנה התובע למפקדת התיאום והקישור והודיע על שאירע ועל הנזק שנגרם (התובע, סעיף 19 לתצהיר).

כשנה לאחר מכן, פנה התובע למוקד להגנת הפרט על מנת שיטפלו בעניין (התובע, סעיף 19 לתצהיר).

עבד אל רחים מוחמד נאטור, השוכר דירה מהתובע, בביתו, היה עם התובע באותו ערב. הוא הצהיר כי הוא והתובע היו בביתו של נידאל, שמרפסת דירתו וחלונות דירתו משקיפים לעבר חדר השינה של דירת התובע, ומשם ראה שהחיילים נמצאים בדירתו של התובע ומסתובבים בחדר השינה שלו. לפי תצהירו המרחק בין הבניינים הוא כ- 10 מטרים (עבד אלרחים נאטור, סעיף 7 לתצהיר).

עבד אל רחים נאטור הצהיר כי לאחר עזיבת החיילים הוא חזר לדירתו וראה שהחיילים השליכו אמל"ח ופצצות וגרמו לנזק רב. לאור העשן הרב הוא עלה לביתו של התובע.

עוד לפי תצהירו: