אבו אסבע ח`אלד נ' "אלסלאם" עמותה למען הקשיש בג'לג'וליה ואח'

החלטה

התובע הגיש כתב תביעה מתוקן שבו הוא עותר לחייב את המועצה המקומית (הנתבעת 1) ומי שעומד בראשה (הנתבע 2) לשלם לו דמי נזק בגין הפרת הסכם שבין המועצה לבין התובע, בסך 2,932,795 ₪.

בבקשה שלפניי אני מתבקש ע"י הנתבע 2 להורות על דחיית התביעה נגדו מחמת התיישנות.

לאחר קריאת הבקשה על נימוקיה ותגובת התובע, אני סבור שדין הבקשה להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

כבר בראשית הדברים יש לומר כי דעתי כדעתו של ב"כ התובע הגורסת כי יש לקבל בקשות התיישנות בצמצום ולהרחיב את המונח "לטעון התיישנות בהזדמנות הראשונה".

לטעמי, המקרה דנן שונה שינוי מהותי מהכלל ולכן דין הבקשה להתקבל.

א.הזדמנות ראשונה

התובע טוען, כי בהתעלם מכל טענה לגופה של בקשה, כי דינה של הבקשה להדחות משום שהנתבע החמיץ את השעה לטעון טענת התיישנות.

אין חולק, כי הנתבע הוסף להליך כאן רק עקב הגשת כתב תביעה מתוקן. אין גם חולק, כי ב"כ הנתבע בקש ארכה להגשת כתב הגנה ולא ציין בבקשת הארכה כי בדעתו להעלות טענת התיישנות וכי זו באה לידי ביטוי ראשוני רק בכתב ההגנה (המתוקן) שהגיש הנתבע.

ב"כ הנתבע טוען, ודעתי כדעתו, כי הגשת בקשה להארכת מועד הינה בקשה טכנית שלא מזקיקה לטעון בה טענת התיישנות.

אמרתי לעיל, כי אני מסכים עם דעתו של ב"כ התובע, הגורס, שיש להרחיב טענה של התיישנות גם לפני הגשת כתב הגנה ולטעמי אף לפני הגשת כתב תביעה.

לדוגמא, אם מוגשת בקשה לסעד זמני עוד קודם הגשת כתב טענות כלשהו ולמשיב שם, עוד קודם שהפך לנתבע, ישנה טענת התיישנות – עליו להעלותה כבר בשלב זה של הסעד, שכן אם טענתו תתקבל הסעד הזמני יתמצה ולא יוגש כתב תביעה עקרי, ההליך יתחיל ואף יסתיים במסגרת ההליך הזמני.

היה ו"נתבע" שכזה לא יעלה טענת התיישנות כבר בשלב הדיון בסעד הזמני, לא יוכל להעלותה בעתיד בעת הגשת כתב הגנתו.

כאן בקשתו של ב"כ הנתבע אכן בקשה טכנית לכל דבר וענין, לא היה מקום להעלות טענת התיישנות ולכן דין טענה זו של התובע להדחות.

ב.מועד היווצרות העילה

1.אין חולק כי כתב התביעה המתוקן הוגש רק ביום 15.12.10. מקריאת המצע העובדתי שבכתב התביעה המתוקן, כמו גם בכתב התביעה המקורי, מדבר על אירועים שאירעו עד שנת 2002 למטע מכתב בחתימת הנתבע מיום 9.4.03.

כיוון שכך, טוען ב"כ הנתבע כי שבע שנים הקבועות בחוק ההתיישנות חלפו ולכן יש לדחות את התביעה נגדו כבר בשלב זה של הדברים.

2.ב"כ התובע טוען ובצדק כי בפסיקה השתרשה הדעה שאין לקבל בקשות שכאלו כיוון שאם כך יעשה אנו מאפשרים לבעלי דין פוטנציאליים להתחמק מעולו של ביהמ"ש.

אני מסכים עקרונית עם דעתו של ב"כ התובע ואם היה הנתבע עומד כאן לבדו ללא המועצה, אני משוכנע כי החלטתי היתה הפוכה. המחלוקת בין התובע לבין המועצה תלובן ותתברר בצורה מסודרת בביהמ"ש.

עובדה נוספת החשובה לענייננו, כי החוזה שבבסיס התביעה לא נחתם עם הנתבע אלא עם הנתבעת, שהנתבע עמד בראשה בתקופה המדוברת.